ערב קאמרי במסגרת פסטיבל האמנות הטרנס-סיבירי יאסוף על במה אחת את ודים רפין, אלכסנדר קניאזב ודימיטרי שישקין. בהירות הבארוק של באך, בכורה מוסיקלית של יצירה מאת אחונוב במוסקבה, פרוקופייב המוקדם ועוצמת הטריו של שוסטקוביץ' מתאגדים לתוכנית שבה דיוק אנסמבל מתמזג עם מתח רגשי נדיר. הפורמט הקאמרי מדגיש במיוחד את אופי המוזיקאים - כאן אי אפשר להסתתר מאחורי עוצמת הצליל, אך אפשר לשמוע כל אינטונציה והפסקה. הערב במסגרת פסטיבל האמנות הטרנס-סיבירי ה-13 נבנה בדיוק על קרבה זו. על הבמה יעלו ודים רפין, אלכסנדר קניאזב ודימיטרי שישקין - מבצעים, שהקריירות הסולניות שלהם הפכו זה מכבר לסיפורים אמנותיים עצמאיים. בהרכב זה, ההופעה המשותפת שלהם הופכת לאירוע עבור מי שמעריך מוזיקה קאמרית כמרחב של דיוק ואמון בין האמנים. התוכנית מציגה צדדים שונים של המוזיקה האקדמית. הסוויטה מס' 3 לצ'לו סולו של באך בביצועו של אלכסנדר קניאזב קובעת רף גבוה מיד: זו מוזיקה של ריכוז פנימי, בהירות וחופש. לאחר מכן, מעניין במיוחד לשמוע את היצירה של אחונוב לכינור ופסנתר, שתשמע במוסקבה לראשונה. הביצוע הראשון בעיר תמיד מוסיף מתח מיוחד לקונצרט: המאזין מוצא את עצמו בנקודת תהליך מוזיקלי חי, שבו היצירה רק מתחילה את הביוגרפיה הבימתית שלה. הקטע הפסנתרי עם המוזיקה של פרוקופייב נותן לדימיטרי שישקין הזדמנות להראות את החדות, האלגנטיות והברק של הטקסטורה. הסקרצ'ינו והאטיודים המוקדמים של המלחין שומרים על חוצפה צעירה ותנועה מהירה. דפים אלה מכינים את המעבר לשיא הסופי של התוכנית - הטריו לפסנתר מס' 2 של שוסטקוביץ'.