התוכנית מאחדת יצירות של היידן, בטהובן ואברל, ומאפשרת לשמוע כיצד מתפתחת המוזיקה האקדמית מקלאסיקה בשלה לפתרונות חדשניים. בזכות השתתפותה של מוסיקה ויבה וביצוע על קלרניט, היצירות מקבלות צבעים חדשים ונחשפות מצדדים בלתי צפויים. התוכנית בנויה סביב יצירותיהם של שלושה קומפוזיטורים, שיצירותיהם מאפשרות לראות צדדים שונים של המוזיקה האקדמית. האוברצ'ה של הערב נוצרת בזכות הביצוע של התזמורת מוסיקה ויבה, שעובדת באופן מסורתי עם תשומת לב לסגנון ולמרקם של התווים. היצירה של היידן קובעת טון מדויק וברור, שבו נשמעת בשלות התקופה הלונדונית, גמישות הצורות ויכולת לבנות דרמה במסגרת הסגנון הקלאסי. חומר זה עוזר למאזין לעבור לשפת המאה ה-18 ולחוש את האינטונציות האופייניות לה. אלמנט מרכזי נוסף הוא הקונצרט לפסנתר עם תזמורת. תפקידו של יורי פבורין על קלרניט מוסיף ליצירה את עומק הצבעים שלא ניתן לשמוע על פסנתר מודרני. הכלי נותן תגובה שונה, מדגיש את שקיפות הקווים, את האיזון בין הקולות ואת חדות ההדגשות. בזכות זאת המאזין שם לב למאפיינים של התקופה המוקדמת של יצירת הקומפוזיטור, לניגודיות הנושאים ולפתרונות הבלתי צפויים, שמתגלים בתזמור ובאינטראקציה בין הסולן לתזמורת. את התוכנית מסיימת הסימפוניה של אברל. ביצירה זו נשמעת תנועה מתוחה, התפתחות צפופה של החומר והתרסקויות דרמטיות, ששומרות על תשומת הלב עד לתו האחרון. עבור המאזינים זו הזדמנות להכיר יצירה שנשמעת לעיתים רחוקות על במות גדולות, אך יש לה אופי выразי. התזמורת בונה את הצורה כך שתדגיש את הקווים הגדולים ואת רצף האירועים בתוך הסימפוניה. ביצוע כזה עוזר לחוש את האנרגיה הדרמטית של היצירה ולראות כיצד הייתה השפה האקדמית בתקופה שבה עולם המוזיקה היה בחיפוש אחר ביטויים חדשים.