הברוק הצרפתי נפגש עם השירים של Pomme בתוכנית של האנסמבל La Compagnia - דיאלוג מוזיקלי עדין על חולמים ופגיעות פנימית. רואייה, למבר וברייר נשמעים לצד "Les oiseaux" ו"Ceux qui rêvent", ויוצרים טקסטיל חי של רגשות - ממרירות בהירה ועד תקווה שקטה. לפעמים מספיק שיר אחד כדי להניע סיפור שלם. נקודת ההתחלה הייתה "Ceux qui rêvent" המרגשת - הרהור על חולמים שעומדים בצד מההמולה וההמולה, אך שומרים על שקט ותקווה בעולם. סביב דימוי זה נבנתה כל התוכנית של האנסמבל La Compagnia - כהרהור מוזיקלי על העונות הפנימיות שלנו. הליריקה הברוקית של ז'אן-באטיסט דרואר דה בוס, מישל למבר, פייר גדרון וז'וזף-ניקולה-פנקרס רואייה מתמזגת עם קולה של הזמרת הצרפתית המודרנית Pomme. המפגשים הללו לא נבנים על ניגוד למען האפקט - הם מתרחשים כי המוזיקה מתקופות שונות מדברת על אותו דבר: על בדידות, פגיעות, רוך וחיפוש עצמי. הסונאטה לצ'לו של ברייר והאריות המרגשות של ברנייה נשמעות כמו שיחות רחוקות עם השירים "Pauline" ו"Les oiseaux". האנסמבל עובד עם חומר זה בעדינות ובדיוק. הסופרן אנה באקולינה מעניק לדפים הברוקיים אינטונציה חיה, הקלאביסין והצ'לו יוצרים טקסטורה שבה העבר נפגש עם ההווה. התופים של פטר טלליה מוסיפים פульסציה ריתמית מבלי להרוס את המבנה העדין של הצליל. נוצר מרחב רגשי אחד שבו כל מספר הופך לפרק נפרד. איפה לצאת במוסקבה בסוף השבוע, יגיד לכם האתר שלנו.