התזמורת הקאמרית הממלכתית "וירטואוזים של מוסקבה" בניהולו של פיודור בזנוסיקוב אוספת בתוכנית אחת שלושה יצירות רחבות היקף של שונברג, בטהובן וריכרד שטראוס. המוזיקה של סף המאה נשמעת מתוחה ונוגעת ללב, מראה כיצד המסורת האקדמית משנה את השפה אך שומרת על הכוח הפנימי ועומק החוויות. תוכנית התזמורת "וירטואוזים של מוסקבה" הפעם מתמקדת ביצירות שהפכו לנקודות מפנה בהיסטוריה של המוזיקה האקדמית. שלוש היצירות להרכב מיתרים מאוחדות בנושא של טרנספורמציה פנימית: ממדיטציה לילית ועד הרהור טראגי על גורל אירופה וניסוי נועז בצורת. "לילה מואר" של ארנולד שונברג נכתבה בהשראת שירו של ריכרד דמלה ומבנה כמעשה קאמרי רציף. ברקמה האיטית והכהה מתעוררות התפרצויות של תקווה, פועמות מטרידות מוחלפות בתגובות רכות, ומוטיבים מתכתבים בין הקולות. המלחין עדיין לא מתכחש להרמוניה המאוחרת הרומנטית, ולכן המתח נובע משינויים עדינים וקווים מוארכים. המוזיקאים מובילים את התזמור בצורה גמישה ומדויקת, מדגישים את הדיאלוג בין הצלילים והשקט. מקום מיוחד בקונצרט תופס "הפוגה הגדולה" של לודוויג ואן בטהובן. יצירה זו להרכב מיתרים נתפסת כאתגר גם למאזינים וגם למבצעים. ניגודים חדים, קצב מפורק, פוליפוניה עוצמתית ומרקם צפוף דורשים ריכוז מוחלט. במוזיקה הזו מורגש עקשנות, מחאה פנימית ורצון לחרוג מהסדר הרגיל, והרכב התזמורת הקאמרית מאפשר לשמוע הרבה קווים ונואנסים חבויים. סיום התוכנית הוא "מטמורפוזות" של ריכרד שטראוס לתזמורת מיתרים. היצירה נכתבה בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה ונשמעת כמו פרידה מעולם הרוס. משפטים ממושכים, התפתחות איטית ורמיזות למוזיקה מהעבר יוצרות תחושה של מונולוג פנימי של אדם המסתכל לאחור על מאה שנה שחי.