אדאג'יו של אלבינוני, שירים נאפוליטניים, הטנגו המפורסם Bésame mucho ו-Por una cabezza, אריות ממחזות זמר והיטים ליריים מהמאה ה-20 נשמעים בביצוע של מרינה אגפונובה, סרגיי באולין ואלכסנדר ז'ילינסקי. התכנית הופכת את האולם לחלל של הצהרות, שבו המוזיקה מדברת על אהבה בצורה מדויקת יותר מכל מילה. תכנית זו מורכבת ממלודיות שמוכרות מהתווים הראשונים. כאן מתערבבים אדאג'יו של אלבינוני, שירים נוגעים ללב "אהבה נצחית" ו"לזכרו של קרוזו", ערש מתוך האופרה של ג'ורג' גרשווין "פורגי ובס", הטנגו המפורסם Bésame mucho ו-Por una cabezza, מנגינות נאפוליטניות שטופות שמש ואריות ממחזות זמר "מטריות שרבור" ו"חתולים". כל יצירה נשמעת כהיסטוריה נפרדת, וביחד הן מתאגדות לערב שלם המוקדש לגוונים שונים של רגש. הסופרן מרינה אגפונובה אחראית על מרכז הרגש של התכנית. ההגשה שלה נשענת על מסורות של בית הספר האקדמי, אך יחד עם זאת היא נשארת מובנת לקהל הרחב: אינטונציות מוכרות, דימויים חיים, תשומת לב לטקסט ולתנועה הפנימית של המשפט. במספר קטעים הקול נשמע אינטימי ומבוטח, ובאחרים הוא מתפרץ בהיקף גדול, מדגיש את הפניות הדרמטיות של העלילה. הסקסופוניסט סרגיי באולין מוסיף למלודיות המוכרות גוון רך וצבעים ג'אזיים אופייניים. בפרטיו נשמעת לעיתים צללית של עיר בלילה, ולעיתים אור שקוף של בוקר דרומי. הכלי תומך בקו הווקלי, ולעיתים יוצא לחזית והופך לסיפור נוסף, המגיב למה שמתרחש במוזיקה. מאחורי הפסנתר - אלכסנדר ז'ילינסקי. הוא מחבר את כל האלמנטים ליחידה אחת: בונה את הקצב, עוזר לדייק את השיאים וההפסקות, ומשאיר מקום לנשימה ולניואנסים. מעבר לנגינה, הוא לוקח על עצמו את תפקיד המנחה, משתף בסיפורים קצרים על מלחינים, ז'אנרים והנסיבות שבהן נוצרו היצירות הללו. הערות אלו עוזרות לשמוע מחדש את המלודיות המוכרות ולהבין טוב יותר את אופי הדמויות. אירועים נוספים במוסקבה חפשו ב-KudaGo.