התזמורת המפורסמת על שם אולג לונדסטרם חוזרת לבמה עם עידן הזהב של הג'אז: מבלדות רכות ועד מספרי סווינג קצביים. הצליל הייחודי, הצליל החי של התזמורת הגדולה וההיסטוריה של הקבוצה הופכים את הערב לחגיגה עבור מי שאוהב את הקצבים הבולטים, האימפרוביזציות החיות ורוח הביג-בנדס הישנים. כאשר על הבמה מתייצבת התזמורת הקאמרית הממשלתית למוזיקת ג'אז על שם אולג לונדסטרם, הצופים מוצאים את עצמם בתוך היסטוריה חיה של הז'אנר. הקבוצה התחילה את דרכה בהרבין ובשנחאי, חוותה חילופי תקופות ועשורים, ושמרה על נאמנות לג'אז ולתשוקה של הביג-בנדס הגדולים. היום כל תוכנית של התזמורת מזכירה פרק ברומן גדול, שבו לכל יצירה יש אופי ותפקיד משלה. בערב הזה נשמעים סטנדרטים והיטים מוכרים, מהם רבים התחילו את היכרותם עם הג'אז. ברפרטואר - יצירות מתוכניות של דיוק אלינגטון, קאונט בייסי, בני גודמן, גלן מילר, טד ג'ונס, כמו גם מספרים הקשורים לשם אולג לונדסטרם. חילופי המלחינים הופכים את הקונצרט למסע בין בתי ספר שונים וסגנונות צליל: מסווינג צפוף ועד בלדות ליריות, ממלודיות ריקוד קלות ועד דפים אורקסטראליים מורכבים יותר. למאזינים הקבועים, מפגשים כאלה נותנים סיבה לשמוע שוב את הנושאים האהובים בביצוע חי, ולמי שעושה את הצעדים הראשונים לעבר הג'אז, זה מדריך מוחשי לעידן הזהב של הז'אנר. מול עיני הקהל оживает הצליל של הביג-בנד המוכר מההקלטות הישנות. קבוצת כלי הנשיפה החזקה, הסקסופונים הגמישים, והסקשן הקצבית ששומרת על הדופק של האולם - כל כלי חשוב בתמונה הכללית ומוסיף את צבעיו. מאחורי הפיקוד עומד המנהל האמנותי והמנצח הראשי של התזמורת, בוריס פרומקין. הוא בונה את התוכנית כך שבקונצרט אחד יתמזגו מנגינות מוכרות וקומפוזיציות פחות ידועות, ושחילופי המצבים יתרחשו בצורה חלקה ולוגית. בפרשנות שלו, הקבוצה פועלת כאורגניזם אחד: קווים מדויקים, עבודה קשובה עם דינמיקה והפסקות תומכים בתחושת תנועה וחופש.