פרוקופייב בתוכנית זו נחשף באופן רחב וניגודיות חדה: לצידו נשמעת הקונצרט לפסנתר המוקדם עם האנרגיה הנועזת שלו וה"איוון האיום" המונומנטלי, שצמח מתוך המוזיקה לסרט של אייזנשטין. הערב מחבר בין הברק של הסולו, עוצמת התזמורת וההיקף ההיסטורי הגדול, מציג את המלחין בכל עוצמתו של הרעיון. כאשר בתוכנית אחת נפגשים הקונצרט הראשון לפסנתר והאורטוריה "איוון האיום", המוזיקה של סרגיי פרוקופייב נחשפת מיד בכמה ממדים. כאן יש את מהירותו של היוצר הצעיר, חדות הקצב, אנרגיה מנועית, בהירות הכתיבה התזמורתית ולצידה - בד ציורי היסטורי רחב, שצמח מתוך מוזיקת הקולנוע וקיבל חיים קונצרטיים. ערב כזה עוזר לראות את המלחין לא בצורה מקוטעת, אלא בגדול, בתנועה מברק וירטואוזי להצהרה אפית. הקונצרט הראשון לפסנתר עם תזמורת במי בימול - יצירה מוקדמת, אך כבר מאוד אופיינית. בה נשמעת התלהבות, אומץ, חדות צעירה ואותה בהירות פרוקופייבית מיוחדת, שעושה אפילו את הקטעים המורכבים ביותר להיות מסודרים וברורים. הסולנית תהיה אליזבת אוקראינית, ודווקא חלק הפסנתר הופך לאחד ממרכזי המשיכה המרכזיים של הערב. עבור המאזין זו פגישה עם מוזיקה, שבה הוירטואוזיות פועלת כשפת האופי - חדה, מהירה, מבריקה. החלק הגדול השני של התוכנית קשור לאורטוריה "איוון האיום", שנוצרה על בסיס המוזיקה לסרט של סרגיי אייזנשטין בעריכת סטאסביץ'. כאן פרוקופייב חושב כבר בממדים אחרים. לפני המאזין עולה עולם הרצון המדינתי, מתח פנימי, התנגשות דרמטית ודימוי היסטורי קשה. מוזיקה זו פועלת בעוצמה בדיוק משום שהיא משלבת בין הוויזואליות הקולנועית, טקסטורה תזמורתית עוצמתית וג'סטה רגשית גדולה. מאחורי הדוכן - אלכסנדר צ'רנושנקו, על הבמה - התזמורת הסימפונית של קפללת סנט פטרסבורג. הרכב כזה חשוב לתוכנית, שדורשת גם דיוק, גם היקף, וגם יכולת לשמור על ניגודים בין.