ערב סימפוני שבו באוויר אחד מתמזגים הברק של האוברטורה של ויבר, הליריקה המתוודאת של הקונצרט לכינור של ברוך ונשימה רחבה של הסימפוניה השלישית של ברהמס. התזמורת "סימפוניה צפונית" שומרת על מתח וממדים, על הדוכן - פאביו מאסטרנג'לו, הסולן הוא מיכאיל אוסוב: גוונים, ניגודים ושמחת המוזיקה האקדמית החיה. בפוסטר - שילוב נדיר שבו הערב בנוי כעלילה שלמה: מהברק התיאטרלי של האוברטורה של קרל מריה פון ויבר לשיחה המותחת בין הכינור לתזמורת אצל מקס ברוך ומכאן - לצורת הסימפוניה הגדולה של יוהנס ברהמס. על הדוכן - פאביו מאסטרנג'לו: מנצח שאוהב דרמטורגיה ברורה ויודע לשמור על הקצב של אולם גדול. הסולן יהיה מיכאיל אוסוב (כינור), משתתף בתוכניות של בית המוזיקה של סנט פטרבורג. בקונצרט הראשון של ברוך, החלק שלו כמעט שר בקול, לפעמים מתלקח בפסאז'ים וירטואוזיים - וכל פנייה נשמעת חיה, ללא מסנני הקלטה. התזמורת "סימפוניה צפונית" פועלת בממדי סימפוניה, אך לא מאבדת דיוק: כלי הנשיפה מעץ עונים ברפליקות קצרות, כלי הקשת אוספים קווים ארוכים, המתכת מוסיפה ברק היכן שהמוזיקה דורשת החלטיות. באוברטורה חשוב לתפוס את הניגודים - כאילו הווילון נפתח ומשנה מיד את התוכניות. בקונצרט של ברוך, הקשיבו כיצד התזמורת תומכת בסולן: לפעמים תופסת בעדינות את הנושא, לפעמים מתווכחת איתו, יוצרת תחושת דיאלוג. ובסימפוניה השלישית של ברהמס המעברים במיוחד טובים - מהרהור רך לתנועה קפיצית וחזרה.