הסיום של פסטיבל חג המולד - 'רקוויאם' של מוצרט בביצוע התזמורת הפילהרמונית הלאומית של רוסיה והמקהלה 'מאסטרים של שירה מקהלתית', עם השתתפות סולנים מהבמה האופראית. ישנם יצירות שמאזינים להן כמו שיחה עם עצמך. 'רקוויאם' של ו.א. מוצרט הוא בדיוק כזה. בו נשמעת חרדה ונחמה, תפילה חמורה והודאה אנושית. קטעי המקהלה מייצרים גלי צליל, והתזמורת מגיבה במחוות מדויקות, כמעט תיאטרליות. בתכנית - רקוויאם KV 626, צוואה רוחנית של המלחין. סיפור הופעתו עטוף באגדות: מזמין בשחור, תחושת נבואה מוזרה, חוסר בהירות בסוף. המיתוס הזה חי זה מכבר לצד המוזיקה, ופושקין עשה אותו חלק מהעלילה של 'מוצרט וסליירי'. אבל הטיעון המרכזי תמיד אחד - התווים עצמם, שבהם כל נושא כאילו בודק את הקשב והכנות הפנימית של המאזין. מאחורי הדוכן - ולדימיר ספיבקוב. הוא עוסק במוצרט במשך שנים רבות; בתיאור הערב מוזכרת גם מדליית הזהב של מוצרט של אונסק"ו. על הבמה - התזמורת הפילהרמונית הלאומית של רוסיה והמקהלה האקדמית הגדולה 'מאסטרים של שירה מקהלתית' בניהולו של לב קונטרוביץ'. הסולנים - אנה אגלאטובה (סופרן), פולינה שאמאייבה (מזו סופרן), אלכסיי נקלודוב (טנור), איגור פודופלוב (בריטון). הרכב כזה מעניק לרקוויאם נפח: מאנסמבלים שקופים ועד שיאים קולקטיביים עוצמתיים. הקונצרט מסיים את פסטיבל חג המולד למוזיקה רוחנית, ולכן הממדים כאן הם עקרוניים. התזמורת שומרת על הקצב והדרמה, המקהלה מובילה את הטקסט והמשמעות, והקולות של הסולנים מוסיפים נשימה אישית לכל משפט. בשנה ה-270 להולדת מוצרט, המוזיקה הזו נשמעת במיוחד באופן חד: היא מזכירה שהיופי יכול להיות חמור ודורש.