ערב גדול של מוסיקת קולנוע, שבו התזמורת הסימפונית והמקהלה מרכיבות פסיפס מנעימות מוכרות של קולנוע סובייטי ועולמי - מדונאייבסקי וריבניקוב ועד ארטמייב וסאקאמאטו. בתוכנית אחת מתערבבים ליריקה, марш, דאגה ונוסטלגיה בהירה - כמו אם התמונות קמות מאליהן. מוסיקת קולנוע יודעת לעבוד כמכונת זמן: מספיק כמה תיבות, וזיכרון מתלקח עם סצנה שלמה. בערב הזה על במה אחת נפגשות התזמורת הסימפונית של רוסיה לקולנוע והמקהלה האקדמית הממלכתית של רוסיה על שם א.א. יורלוב. על הדוכן - סרגיי סקריפקה. יחד הם הופכים את הנעימות המוכרות ליצירת קונצרט רחבת היקף, שבה קצב, גוון וקול אנושי הם חשובים. התוכנית מורכבת מהתווים לסרטים שמכירים גם מי שגדל על קולנוע סובייטי וגם מי שאוהב סיפורים גדולים על המסך היום. יושמעו דפים מ"השוער" ו"הכלה העשירה" של איסאק דונאייבסקי, מוסיקה של בוגוסלבסקי ל"גורלות שונים", "אלכסנדר פרחומנקו" ו"הסמוגונצ'יקים", נעימות של אשפאי, לויטין ומולצ'אנוב. לצידם - שניטקה עם אינטונציה עצבנית, גובאידולינה, טרוצ'וק, ארטמייב ומנגינות מ"סיביריאדה" ו"הילדה והדולפין". יוסיפו צבעים גלדקוב, מקסים דונאייבסקי וריבניקוב - עם "מסע חלל גדול" ו"הרפתקאות בורטינו". קו נפרד של הערב - מבט מעבר למסך המקומי. בתוכנית יש את ריואיצ'י סאקאמאטו עם מוסיקה ל"הקיסר האחרון" וג'רי גולדסמית עם הנעימה מ"פולטרגייסט". התזמורת תראה את הניואנסים של הגוון: איך משתנה הדגם בכלים מיתר, איך כלי הנשיפה נותנים ברק, איך כלי ההקשה שומרים על הדופק. המקהלה תוסיף נפח ומתח דרמטי שם, היכן שצבע תזמורתי אחד אינו מספיק. לאן ללכת במוסקבה בסוף השבוע, יגיד האתר שלנו.