סיפור האהבה בין אנטואן צ'כוב ואולגה קניפר בקונצרט במכתבים הזה נחשף דרך קריאה חיה של איגור ורניק וסווטלנה איבנובה ומוזיקה של תזמורת סימפונית בניהול פטר דרנגי. שורות אישיות, מוזיקה ובמה מתאחדות בשיחה כנה, כמעט וידויית, על רגשות, בחירות ועל מחיר הקרבה. המכתבים המשותפים של אנטואן צ'כוב ואולגה קניפר בדרך כלל נקראים בעיניים, שורה אחרי שורה, עוצרים על פסיקים ועל דברים לא נאמרים. בפרויקט הזה הם מקבלים קול ונשימה ישירות על הבמה: אינטונציות של אמנים חיים מאפשרות לשמוע את האירוניה החבויה, עדינות, עייפות, חרדה גוברת ואת הכוח הפנימי הגמיש שמחזיק שני אנשים במרחק, אך לא מאפשר להם לשחרר זה את זה לחלוטין. לפני הצופה נבנית לא דיוקן מוזיאוני של קלאסיקות, אלא סיפור אמיתי של יחסים, שבו לצד מילים גבוהות קיימות דאגות יומיומיות, עלבונות מצחיקים ושמחות קטנות. קריאת המכתבים על ידי איגור ורניק וסווטלנה איבנובה משולבת עם צליל סימפוני גדול של התזמורת בניהול פטר דרנגי. המוזיקה לא ממחישה את הטקסט ישירות, היא מגיבה לכל תגובה, מחזקת הפסקות, תופסת אינטונציה ונראה שהיא ממשיכה את המשפט שם, היכן שעל הנייר כבר הוצבה נקודה. בזכות זה, פורמט "קונצרט במכתבים" מקבל נפח מיוחד: הצופה שם לב כיצד הפולס הפנימי של הסיפור משתנה מעמוד לעמוד וכיצד אותן מילים נשמעות בצורה שונה ברגעים שונים בחייהם של הגיבורים. ההצגה מיועדת לאלה שאוהבים תיאטרון דרמטי, מוזיקה אקדמית ושיחה עדינה על רגשות ללא הצהרות רועשות. כאן אין דמויות אידיאליות ורומנטיקה מעושה - חשוב יותר הדרך שהגיבורים עוברים יחד, היכולת שלהם לשמוע זה את זה ולשמור על אמון גם שם, היכן שכל מילה לא נכונה יכולה לפגוע. עבור חלק מהצופים, הערב הזה יהפוך להיכרות עם הצד האישי של הביוגרפיה של צ'כוב, אחרים יראו דגשים חדשים בטקסטים המוכרים, ושלישיים יתפסו את עצמם מזהים במכתבים את הספקות, הפחדים והתקוות האישיות שלהם.