טנגו לוהט, שיר ספרדי וסרנדה מקסיקנית נפגשים בתוכנית אחת: ארבעה טנורים שרים כאילו כל בית הוא הצהרה. כינור סולו, בנדוניאון ואקורדיון מוסיפים תיבול, וריקודים מראים מתי כדאי לחייך ומתי כדאי להחזיק את הנשימה. לפעמים, בית הספר האקדמי לשירה מתגלה בצורה הברורה ביותר בז'אנרים שבהם התשוקה והקצב חשובים לא פחות מההגייה המדויקת. התוכנית הזו מורכבת מטנגואים לטינו אמריקאיים, שירים ספרדיים ומקסיקניים, דפי סרסואלה ומלודיות שקל לזהות מהתווים הראשונים. כאן יש גם לחישה של סרנדה, וגם הדגשה נועזת של הבנדוניאון, וגם הרגע שבו רוצים לשיר יחד, גם אם הגעתם "רק להקשיב". על הבמה - פרויקט האמנות "טנורה של המאה ה-21": סרגיי פיסארב, גיאורגי פאראג'ב, סטניסלב מוסטובוי ודימיטרי בוברוב. הקולות שלהם עובדים כמו אנSEMBל, ולא כמו תחרות: מישהו לוקח על עצמו את הקו הלירי, מישהו תופס את הפנייה הדרמטית, וביחד הם יוצרים סיפור - מההתחלה הרכה, כמעט שיחתית, ועד הצליל השלם והקולני. הקסם המיוחד של הערב הוא בעיבודים עם תפקיד אינסטרומנטלי בולט. כינור סולו, בנדוניאון ואקורדיון כאן אינם רק ליווי, אלא דמויות מלאות שמביאות פרספקטיבה חדשה למלודיות המוכרות. בקונצרט משתתפים מוזיקאים רוסיים: יורי מדיאניק, אלכסיי סוקולוב (גיטרה), מקסים גוסייב (כינור), מקסים טוקייב (אקורדיון). בשילובים כאלה, הטנגו נשמע לפעמים חד ויבש, ולפעמים מלודי וכמעט קולנועי. עוד נגיעה - זוג הרקדנים מרינה קופילובה ומקסים בולויצ'יק: מספר קטעים מקבלים צורה פלסטית, ובטנגו יוצאים גם הסולנים עצמם - סרגיי פיסארב וגיאורגי פאראג'ב. זה מוסיף דחף תיאטרלי חי ועוזר לשמוע את הקצב עם הגוף. רעיונות לאן ללכת במוסקבה אסופים אצלנו באתר.