טנגו של אסטור פיאצולה וולסים של יוהאן שטראוס יבוצעו על ידי התזמורת הקרמלינית, והערב יהפוך לכדור מוזיקלי מבריק. שינויי הקצב, המלודיות האלגנטיות והצבעים האורקסטראליים מעניקים תחושת חגיגה ונוסטלגיה עדינה, כאשר רוצים להקשיב לכל תנועה של המיתרים והנחושת. המפגש עם המוזיקה של אסטור פיאצולה ויוהאן שטראוס הבן בביצוע התזמורת הקרמלינית הופך את הקונצרט לסיפור גדול על איך ריקוד יכול לחיות על הבמה הסימפונית. בתוכנית אחת מתמזגים התשוקה של הטנגו הדרום אמריקאי והאלגנטיות של הוולסים של וינה, כאשר על הדוכן עומד המנהל האמנותי והמנצח הראשי קונסטנטין צ'ודובסקי, שמכתיב את הטון לדיאלוג הזה של תקופות וסגנונות. יצירותיו של פיאצולה שינו את התפיסה הרגילה של הטנגו. המלחין ספג לתוכו טכניקות של מוזיקה קלאסית, חופש ג'אז וקולנועיות. הוא הפך את שפת הטנגו לביטוי באולמות גדולים. ביצירותיו נשמעת פעימת העיר, ניגודים חדים, משיכת הצליל של הבנדוניאון, אשר בגרסאות האורקסטראליות מאומצות על ידי קבוצות המיתרים והנחושת. הצופה תופס בקלות את העצב הזה: הדגשים החדים מוחלפים בקווים ליריים, וכל תנועה של המלודיה נראית כמו צעד של שותפים בריקוד. העולם המוזיקלי של שטראוס הבן בנוי סביב תחושת חגיגה מיוחדת. הוולסים והפולקות שלו מלאים באלגנטיות של הקצב ובאורקסטציה עדינה, שבה כל קבוצת כלי נגינה מדברת בקולה שלה. יצירות אלו הפכו זה מכבר לסמל של כדורים חברתיים וקונצרטים של ערב השנה החדשה, אך בביצוע חי הן שומרות על רעננות: נושאים מוכרים מעוררים רצון להכות את הקצב ברגל ולסובב בראש במעגל של שלושה. התזמורת הקרמלינית עובדת עם פסקול סימפוני גדול כל יום, וניסיון כזה נשמע בכל פרק. הקולקטיב מצליח להעביר באותה מידה את הצליל העשיר של הטנגו ואת הצבעים השקופים של הוולס, להדגיש את הניגוד של הדמויות, אך לא להרוס את שלמות התוכנית.