האולם הלבן של ספריית לרמונטוב יתמלא בסצנות ובאריות מהאופרה של ג'י. ורדי 'אוטלו' בביצוע אמני 'התיאטרון החי'. המוזיקה של ורדי מעצימה כל רגש, והקול והמחוות של הזמרים הופכים את סיפור האהבה, הקנאה והבגידה למוחשי, כמעט אינטימי, כאילו הדרמה מתרחשת ממש מולכם. הערב באולם הלבן של הספרייה המרכזית ע"ש מ.י. לרמונטוב מוקדש לאחת האופרות המותחות ביותר של ג'וזפה ורדי. אמני 'התיאטרון החי' מציעים לראות את 'אוטלו' כשיחה חיה על אמון, קנאה ועל מחיר המילה המקרית. פורמט הקונצרט מאפשר להתמקד בסצנות ובאריות המרכזיות, ללא תפאורות וללא מקהלה רחבה, ולכן כל תשומת הלב של הצופים מופנית לקולות, למיזנסצנות ולמתח הפנימי של הדמויות. בתכנית נשמעים קטעים שיכירו את האופרה גם מי שלרוב לא מגיע לתיאטרון: המונולוג של אוטלו, האריה של יאגו 'Credo', תפילת דזדמונה ועוד מספר קטעים שבהם המוזיקה של ורדי ממש 'מאירה' כל תנועה בעלילה של שייקספיר. כאן חשוב לא רק המהפך העלילתי, אלא גם גוון הטון, הפסקה בין המשפטים, שינוי קצב הנשימה של הזמר. הצגה כזו מעניינת במיוחד את מי שרצה להבין מדוע בדיוק התווים הללו נחשבים לאחת הפסגות של האמנות האופראית. הקונצרט מיועד לקהל רחב: יהיה מעניין להגיע גם למי שכבר מכיר היטב את האופרה וגם למי שעושה את הצעדים הראשונים בעולם המוזיקה האקדמית. אין צורך בהכנה מיוחדת - המנחה מסבירה את ההקשר של הסצנות, מכניסה בעדינות להיסטוריה של הדמויות ועוזרת לעקוב אחרי התפתחות הדרמה. המוזיקה מלווה בהערות קצרות על באיזו נקודה בעלילה נמצאות הדמויות ומה בדיוק עושה קטע זה או אחר כל כך מוכר. בזכות זאת חשוב לא רק המתח הרגשי, אלא גם ההבנה כיצד האופרה עצמה בנויה, כיצד ורדי מפיץ את השיאים ומבנה את הדיאלוגים. תפקיד מיוחד בקונצרט ממלא הפסנתר: התפקיד של יוריי גונצ'ארוב לא רק תומך בזמרים, אלא גם יוצר תחושה.