התזמורת הסימפונית של מוסקבה "הפילהרמונית הרוסית", קולות קלריסה ויקי ואסקר ברבקוב וכתיבתו של רוברטו מולינלי מחברים את הליריות של סטינג עם העזות של להיטי מדונה. melodiya מוכרות מקבלות ממד של אולם גדול, והופכות למופע פופ-רוק קונצרטי, שבו כל שיר נשמע כמו סיפור אישי. כאשר בקונצרט אחד נפגשים שירי סטינג ומדונה, תזמורת סימפונית וקולות של אמנים מבתי ספר שונים, המוזיקה הפופולרית מפסיקה להיות רק רקע. בערב הזה היא הופכת לדרמה, וידוי וריקוד בו זמנית, וכל melodiya מוכרת נשמעת כאילו נכתבה מחדש במיוחד עבור האולם הגדול. התזמורת הסימפונית של מוסקבה "הפילהרמונית הרוסית" בניהולו של רוברטו מולינלי הופכת את להיטי המאה ה-20 לפסנתרים רחבים, שבהם כלי הקשת מציירים קווים דקים של melodiya, כלי הנשיפה מוסיפים ברק, וכלי ההקשה מדגישים את הדופק של הקצב העירוני. הקהל שומע את Shape of my heart, Desert rose, Englishman in New York, Fragile, Frozen, Like a Virgin, La Isla Bonita לא בגרסאות הסטודיו המוכרות, אלא בפורמט קונצרטי המדגיש את הדרמה הפנימית שלהם. על הסיפור הקולי אחראים אסקר ברבקוב וקלריסה ויקי. הראשון - זוכה העונה השמינית של התוכנית "קול", אמן שלכל שיר הופך למיני מופע מונולוג, מהלחש ועד הסיום החזק. השנייה - זמרת עם שורשים איטלקיים וסגנון בולט, המשלב חופש פופולרי עם בית ספר אירופי. יחד הם בונים דיאלוג שבו אינטונציות גבריות ונשיות חושפות מחדש את הטקסטים והרגשות של הדמויות. התוכנית מעניינת את מי שגדל על המוזיקה של סטינג ומדונה, ואת מי שמתחיל להכיר את המורשת שלהם. עבור חלק זה חזרה לפסקול של הנעורים, עבור אחרים - היכרות חיה עם שירים שהפכו זה מכבר לציטוטים מוזיקליים ויצאו זה מכבר מגבולות עשור אחד. חשוב שהצליל של התזמורת הסימפונית מקרב את הסיפורים הללו לתיאטרון ולקולנוע: מול העיניים מתעוררים עיר גדולה בלילה, נופים ימיים, רחבת ריקודים, רחוב ריק ועייף.