כאשר על הבמה נפגשים סולנים, מקהלה ותזמורת סימפונית, המוזיקה הופכת כמעט לפיזית - כמו גל. בערב זה תושמע קנטטה רוחנית גדולה של אנטונין דבורז'אק: דרמטית, בהירה, עם שיאים מקהלתיים רבי עוצמה וקווים סולניים עדינים. לפעמים הקונצרט מתחיל עוד לפני התו הראשון - בציפייה לנשימה מקהלתית גדולה ולתנופה תזמורתית עזה. הפעם התוכנית שונתה: במקום היצירה הבימתית שהוכרזה קודם לכן, תושמע קנטטה רוחנית רחבת היקף של אנטונין דבורז'אק, שנכתבה בשנת 1877 ופורסמה כ-op. 58. במרכז - טקסט לטיני מימי הביניים על סבל ותקווה. המלחין לא הופך אותו ל"צורה" כנסייתית קרה, אלא בונה דרמטורגיה המובנת ללא ידע מיוחד: הנושא עולה בשקט, כאילו מרחוק, ואז מתרחב, רוכש משקל ועוצמה, וחוזר בגוונים חדשים. בפרקים מקהלתיים גדולים נשמעת תפילה כללית, בעמודים סולניים קאמריים - אינטונציה אישית, פגיעה וכנה. לשמוע את המוזיקה הזו מעניין כדיאלוג של שכבות: המקהלה תומכת בסולנים, מתווכחת איתם, לפעמים לוקחת את המילה הראשונה; התזמורת מציירת את הרקע ובו בזמן מובילה את העלילה, מדגישה את המעברים בטמפרמנטים של כלי נשיפה ומיתר. כאן יש הרבה ניגודים - מעמודים שקופים, כמעט לוחשים, ועד לשיאים ששומרים על תשומת הלב גם בגוף וגם במחשבה, מבלי להפוך ל"עוצמה למען העוצמה". על הבמה מתאחדים סולנים, המקהלה והתזמורת הסימפונית של קאפלה סנט פטרבורג - פורמט שבו במיוחד נשמעות ניואנסים של הטקסט וגווני הצליל. ערב כזה ימצא חן בעיני מי שמעריך מוזיקה אקדמית בצורתה הגדולה, אוהב צליל מקהלה ורוצה לצאת מהאולם עם תחושת ריכוז. ואם אתם רק מכירים את הרפרטואר הרוחני, התחילו בפשוט: תפוסו את המלודיה, עקבו אחרי שינויי מצב הרוח, שימו לב לרגעים שבהם המקהלה כאילו "נושמת" יחד עם התזמורת - והמשמעות תיפתח מעצמה. באתר שלנו מוצגת התוכנית העדכנית של סנט פטרבורג.