באולם על שם אלפרד שניטקה יושמעו סונאטות של יוהאן סבסטיאן באך ויצירות של פרנץ שוברט בביצוע של אלכסיי לונדין וורברה מיאגקובה. הצמד של כינור ופסנתר חושף את הצד הקאמרי של המוזיקה האקדמית - מהפלסטיקה הממוקדת של קווי באך ועד הליריקה הרכה של דפי שוברט. ערב קאמרי באולם על שם אלפרד שניטקה מכיר את המאזינים כיצד נשמעת המוזיקה האקדמית בדיאלוג של שני כלים. סונאטות של יוהאן סבסטיאן באך ויצירות של פרנץ שוברט מהוות את הבסיס לשיחה על זמן, חוויות אנושיות וכוח המלודיה ששומרת על בהירות גם לאחר כמה מאות. על תפקיד הכינור אחראי אלכסיי לונדין, הכינור הראשון של התזמורת "וירטואוזי מוסקבה" ו"הרביעייה של מוצרט". לצידו על הפסנתר - ורברה מיאגקובה, על סגנון הנגינה שלה המבקרים מדברים כעל מהירה ושוכחת. יחד הם בונים סיפור ללא מילים: נגיעות, נשימות של משפטים, גוונים של צליל והפסקות יוצרות תחושה של שיחה אינטימית, שבה כל אינטונציה חשובה. סונאטות הכינור של באך מפורסמות בכך שכאן הכינור והכלי הקלידי יש להם משקל שווה. המלחין מוותר על החלוקה הרגילה בין סולן למלווה: שני הקולות מתחלפים בנושאים, תומכים ומוסיפים זה לזה. ביצירות הללו נשמעת גם האדריכלות המחמירה של הצורה הבארוקית, וגם קו עדין, כמעט מתוודה, המופנה פנימה אל האדם. דפי שוברט ממשיכים את השיחה, אך משנים את הזווית הרגשית. הדימויים הליריים נעשים רכים יותר, במוזיקה מתבלטים מלודיות בהירות, לפעמים מרות, שקל לזכור. בהם מורגש איזון עדין בין רוגע לדאגה, שמאפיין את הרומנטיקה הווינאית המאוחרת. הצמד של לונדין ומיאגקובה מדגיש את האיזון הזה, בונה בעדינות את הדינמיקה מהלחש השקט כמעט ועד לשיאים מתוחים. רעיון לאן ללכת במוסקבה נאסף באתר שלנו.