האולם הקאמרי יתמלא ביצירות של ניקולו פאגניני בביצוע רביעיית המיתרים "מלודיון". באור נרות נשמעים מעברים מהירים, קנטילנות שקטות וניצוצות דרמטיים, שהופכים את המוזיקה של הווירטואוז הגנואזי לחיה ומוחשית, כאילו סיפור על גורלו של אדם על סף האגדה, שבו כל תנועה של המיתרים משאירה טעם של מסתורין. שמו של ניקולו פאגניני מוקף כבר זמן רב באגדות, ובמרחב הקאמרי של ההרכב המיתרים הסיפורים הללו מקבלים צליל חדש. פורמט הקונצרט באור נרות מחזק את תשומת הלב לכל פרט בסגנון הביצוע, לנשימות השקטות של הקשת ולניצוצות הפתאומיים של המעברים הווירטואוזיים. הצופה מוצא את עצמו לבד מול המוזיקה, שמאזנת בין המיתוס הרומנטי לבין העבודה המדויקת של המלחין, הפותח עבור הכינור והרביעייה אפשרויות ביטוי חדשות. במרכז הערב - קפריס מספר 24 בלה מינור ויצירות נוספות בעיבוד לרביעייה. אלו יצירות שבהן הטכניקה הווירטואוזית כפופה לחישוב דרמטי רגיש. המיתרים מדברים זה עם זה, תופסים את הנושא, תומכים זה בזה ויוצרים טקסטורה צלילית עשירה. ברביעיות הנבחרות נשמעים גם מוטיבים משחקיים, גם דיאלוגים מתוחים, וגם רגעים של ריכוז חקירה, כאשר האולם קופא בציפייה לנשימה הבאה של המשפט. הרביעייה "מלודיון" ידועה בהתייחסותה הקפדנית לסגנון של תקופות שונות וביכולתה לבנות נרטיב שלם מתוך מספרים בעלי אופי מנוגד. המוזיקאים משלבים את הדיוק של ההרכב עם תחושת המחווה הבימתית: היכן שהמשפטים נשמעים מרוסנים, כמעט גרפיים, היכן שהם מתלקחים כמו ניצוץ, מזכירים את התשוקות שהע contemporaries אהבו לייחס לכינור הגנואזי. עם זאת, הדגש נשאר על המוזיקה כטקסט אמנותי, ולא על האגדות החיצוניות. נופך מיוחד לערב מעניק אור הנרות. החושך מדגיש את דפוס הצליל, מאלץ להקשיב בקפידה לקווים של קולות בודדים ולהתייחס להפסקות. תשומת הלב של המאזין ממוקדת על ניואנסים של אינטונציה.