התזמורת של תיאטרון שאליאפין עולה על הבמה עם מכונת סימפוניה גדולה, שמצליחה לשמור על תשומת הלב בנשימה אחת. תוכנית הערב עדיין לא פורסמה - מה שמוסיף עניין להמתין לראות איזה מסלול יבחרו המוזיקאים: מהקלאסיקה המוכרת ועד יצירות של זמננו ומציאות נדירות ברפרטואר. כאשר על הבמה מתאסף הרכב סימפוני גדול, הצליל מתחיל לפעול כמו אדריכלות: הוא בונה מרחב, שומר על מתח ומשנה את תפיסת המידה. בערב הזה מופיעה התזמורת של התיאטרון המוזיקלי הממלכתי של סנט פטרבורג על שם פ.י. שאליאפין, הידועה בפרויקטים על במתה ובתוכניות קונצרטים באולמות המובילים בעיר. התוכנית תפורסם מאוחר יותר. זו פרט חשוב שיש לקחת בחשבון: אי אפשר להתכונן מראש לשמות מחברים ספציפיים. אבל ישנה תחושת ציפייה נדירה - כמו לפני פתיחת ספר, שבו ידוע איכות הביצוע, אך לא ידועה הדף הראשון. ההרכב הוקם ב-1 ביוני 2016, ומנהלו האמנותי היה פאביו מאסטרנג'לו. במשך כמה שנים התזמורת בנתה רפרטואר רחב: מוזיקה אקדמית מתקופות שונות, תווים רוסיים וזרים, יצירות של מלחינים מודרניים. גיאוגרפיית ההופעות גם היא מגוונת - מתוכניות פילרמוניות ועד פרויקטים פסטיבליים; בשנת 2019 התזמורת השתתפה ב"עונות הרוסיות" בגרמניה ונסעה לאיטליה ואסטוניה. עם התזמורת עבדו פסנתרנים יקטרינה מייצ'טינה, פולינה אוסטינסקיה וסטניסלב צ'יגאדייב, כנרים דמיטרי סיטקובצקי ואלכסיי לונדין, צ'לנים סרגיי רולדוגין ודניס שאפובלוב, כמו גם זמרים אילדר עבדראזאקוב, לאריסה דולינה, וסיליסה ברז'נסקאיה וסבטלנה קאסיאן. מעגל שותפים כזה מדבר על גמישות ההרכב: הוא יודע ללוות סולן ובו בזמן לשמור על אופי עצמאי.