התזמורת הסימפונית של הפילהרמונית הקארלית בניהולו של אנטולי ריבלקו והפסנתרן אלכסנדר גינדין יביאו לבמה קונצרט של גריג, מוסיקה ל"פר גינט" וסימפוניה מספר 2 של רחמנינוב. בערב אחד יפגשו קסם צפוני, ממד קולנועי וליריקה רוסית נוגעת ללב, אשר תמשיך להדהד בתודעה. החלק הראשון של התוכנית מוקדש לקונצרט לפסנתר עם תזמורת בלה מינור, אופוס 16 של אדוארד גריג. מוסיקה זו הפכה זה מכבר לסמל הרומנטיקה הצפונית: בה נשמעים נופים נורווגיים סוערים ואפיזודות ליריות עדינות, כאשר התזמורת כאילו מקשיבה לנשימה של הסולן. חלק הפסנתר כאן מלא בניגודים - מהסכמים עוצמתיים ועד מעברים שקופים, שגינדין יודע לבנות כמו דיאלוג חי עם הקהל. התזמורת תומכת בסיפור הזה, מדגישה את הדרמה ואת הצבעים הבהירים, כמעט פסטורליים. בהמשך תושמע מוסיקה לדרמה של הנריק איבסן - סוויטה מספר 1 מ"פר גינט", אופוס 46. המספרים המוכרים ניתנים לזיהוי בקלות מהתווים הראשונים, ובזמן הביצוע החי הם מקבלים רלף חדש. הבמה כאילו הופכת לנוף צפוני קפוא, לאולם שבו נשמעת ריקוד, או לחלל עם נגיעות קלות של אגדה. התזמורת בונה בקפידה את הפרטים: מהדגשים עדינים בכלים הקשתיים ועד להדגשות בולטות בכלים המתכתיים. בחלק השני של הערב המאזינים ייהנו מסימפוניה מספר 2, אופוס 27 של סרגיי רחמנינוב - אחת מהיצירות הרגשיות ביותר של המלחין. כאן המנגינות הארוכות מתפתחות כמו נשימה אחידה, והמרקם התזמורתי מתעבה לעיתים, כמעט מתמוסס, ומשאיר כמה קולות. אנטולי ריבלקו מוביל את המוסיקה כך שכל שיא יהיה מוצדק, והאפיזודות השקטות יהיו עדינות וכנות. הסיום מביא תחושה של סיפור שחי בתוכו, שבו הדאגה בהדרגה מפנה מקום לאור.