ערב המוקדש למוזיקה של פרדריק שופן יאסוף את חובבי הסיפורים הפסנתריים והצליל הרך, כמעט חודר ללב. אנה ציבולובה בונה את התוכנית מנוקטורנים כך שיישמעו גם הברק של אולמות סלון, וגם השבריריות של חוויות אישיות, המוסתרות במלודיות, וגם תחושת השקט הפנימי הנדירה. לשופן יש זמן מיוחד ביום - ערב מאוחר, כאשר הרחובות כבר שקטים, ובחדר נשארים רק חצי חושך, נשימת העיר מחוץ לחלון והפסנתר. בנוקטורנים נולדות סיפורים קצרים ללא מילים: לפעמים מדאיגים, לפעמים מוארים, תמיד אנושיים להפליא. בקונצרט הזה נאספו בדיוק כאלה דפים, שבהם כל משפט נשמע כהודאה אישית של המחבר למאזין. אנה ציבולובה עובדת עם הטקסט השופני בעדינות ובמחשבה. בפרשנות שלה, המוזיקה האקדמית מפסיקה להיות אובייקט מוזיאוני ומקבלת נשימה חיה: ממעברים דינמיים עדינים נולדים ריקודי ואלס, רשרוש של טיולים ליליים, התפרצויות פתאומיות של סערה פנימית. החלפת הנוקטורנים מזכירה סרט קולנוע, שבו התמונות הן גוונים של מצבים - מהמלנכוליה השקופה ועד הכוח הפנימי העיקש. ב-KudaGo מוצגת התוכנית העדכנית של מוסקבה.