בתוכנית זו, המוזיקה הרוחנית של רוסיני נחשפת כבד קונצרטי גדול - עם מקהלה, סולנים ותזמורת, הפועלים על גבול ההבעה. כאן מתמזגים ריכוז תפילתי, גודל תיאטרלי ונדיבות מלודית נדירה, ולכן הערב מבטיח להיות מתוח, יפה ומרשים באמת מבחינת הצליל. לתוכנית זו יש קסם מיוחד: היא מציגה את רוסיני בז'אנר שלא תמיד מקשרים אותו אליו קודם כל. עבור הקהל הרחב, שמו של המלחין לרוב מתקשר לבמה האופראית, עם זוהר, מהירות ואנרגיה קולית. כאן, המאזין פוגש מימד אחר - יצירה רוחנית, שבה אותן נקודות כוח של המלחין פועלות כבר בתוך צורה גדולה, רצינית ועשירה בדרמה. Stabat Mater תופס מקום מיוחד במורשת של רוסיני. התזמור נוצר לא בקלות: המלחין התחיל אותו לפי הזמנה, לא הצליח לסיים בזמן בגלל מחלה, ולאחר שנים חזר ליצירה וכתב מחדש את החלקים החסרים. כתוצאה מכך נוצרה יצירה עם גורל לא פשוט ועם מטען פנימי חזק מאוד. פרטים כאלה עושים את הקונצרט למעניין במיוחד: מאחורי השם המוכר עומדת היסטוריה חיה של עבודה, ספקות, חזרה לחומר וניצחון אמנותי סופי. למאזין חשוב גם אופי המוזיקה עצמה. זו לא ריחוק נוקשה ולא רטוריקה כנסייתית יבשה, אלא יצירה שבה הטקסט הרוחני מקבל כמעט ממד אורטורי. במוזיקה יש מונומנטליות מקהלתית, הבעה סולנית, ניגודים חזקים ותחושת תנועה דרמטית שעושה את הביצוע למרתק במיוחד באולם הקונצרטים. לא בכדי יצירה זו לעיתים קרובות מעוררת שיחה על כמה רוסיני העז לקרב את המוזיקה הרוחנית לתיאטרון. אבל, אולי, מעניין יותר הוא איך הוא כאן מתרחק בחופשיות מהכתיבה האופראית הרגילה ויוצר עולם צלילי משלו, יותר מחמיר ועמוק.