הערב יחבר בין ריכוז ביצוע נדיר לבין היקף של תוכנית סימפונית גדולה: ניקולאי לוגנסקי יעלה על הבמה יחד עם התזמורת הפילהרמונית האקדמית של אוראל כדי לפנות לאחת מיצירותיו המורכבות ביותר של רחמנינוב ולמוזיקה של צ'ייקובסקי, שבה הכוח של הרגש משתלב עם צורה מושלמת. יש קונצרטים שמתקבלים מיד כאירוע מוזיקלי גדול, והערב הזה הוא אחד מהם. בתוכנית אחת מחובר הקונצרט השלישי לפסנתר של סרגיי רחמנינוב עם הסוויטה הסימפונית השלישית של פיודור צ'ייקובסקי - יצירות שדורשות מהמבצעים ריכוז מקסימלי, חופש פנימי גדול וממדי אמנות אמיתיים. על הבמה יעלו הפסנתרן ניקולאי לוגנסקי, התזמורת הפילהרמונית האקדמית של אוראל והמנצח דמיטרי ליס. המסתורין המרכזי של הערב קשור לקונצרט של רחמנינוב. יצירה זו מוקפת מזה זמן רב במוניטין מיוחד: היא מוערכת בזכות השילוב הנדיר של מורכבות וירטואוזית, דרמה וליריות עמוקה. כאן על הסולן לשמור על צורה עצומה, לעבור דרך פסקאות מהירות, שיאים עוצמתיים וקטעים שבירים, כמעט מוּכּרים. עבור המאזין זה תמיד יותר מאשר הדגמת טכניקה. ביצירה כזו נשמעת במיוחד כיצד הפסנתרן בונה את המחשבה, שומר על מתח והופך את הטקסט המוזיקלי להבעה חיה. גם החלק השני של התוכנית מעניין לא פחות. הסוויטה מס' 3 של צ'ייקובסקי נשמעת פחות מאשר הסימפוניות שלו, אך בדיוק בגלל זה המפגש איתה יקר במיוחד. בה יש תחושת רוחב של נשימה תזמורתית, עדינות של פרטים ולוגיקה מיוחדת של התפתחות, כאשר הקטעים הליריים בהדרגה מפנים מקום לאנרגיה חגיגית, כמעט ניצחונית של הסיום. זו מוזיקה עבור מי שאוהב ברפרטואר האקדמי לא רק להיטים מוכרים היטב, אלא גם יצירות שיכולות להתגלות בצדדים חדשים.