ערב זה מאחד שני קונצרטים לפסנתר - של נ. מטנר ושל ס. ו. רחמנינוב - בביצועו של בוריס ברזובסקי והתזמורת הלאומית הרוסית. השילוב בין הפורמט הסימפוני המפואר לבין החלק הסולני העשיר מבטיח דיאלוג מתוח, שבו הליריקה מתמודדת באופן קבוע עם דרמה פנימית. התכנית בנויה סביב שני קונצרטים לפסנתר, שבהם מתגלה רעיון השותפות בין הסולן לתזמורת בדרכים שונות. בחלק הראשון נשמעת יצירה של נ. מטנר, שבה הפסנתר משולב במיוחד בתוך המרקם הסימפוני. נושאים צצים מתוך הקווים התזמורתיים, חוזרים בחלק הסולני, אך לעולם אינם הופכים להדגמה טכנית טהורה. חשוב להרגיש את הסיפור המתמשך, שמחזיק על הלוגיקה הפנימית של הצורה ושינויים עדינים במצב הרוח. קונצרטו של ס. ו. רחמנינוב בחלק השני של הערב מציג עוצמה רגשית שונה. קווים רחבים בחלק הסולני, קלאסטרים תזמורתיים צפופים, מעברים מהירים בין קטעים קודרים לאור - כל אלה הופכים את המוזיקה לדרישה במיוחד מהמבצעים. כאן חשובים גם סיבולת וגם היכולת לשמור על קשת דרמטית ארוכה, מבלי לאבד בהירות בפרטים. הפורמט בנוי כך שהמאזין מרגיש תמיד את עליית המתח, גם בקטעים יחסית שקטים. השילוב של שני הקונצרטים בתכנית אחת מדגיש את ההבדלים בין האינטונציות של היוצרים. אצל מטנר נשמעת ריכוז ושאיפה לאינטימיות קאמרית גם בשיאים התזמורתיים, ואילו אצל רחמנינוב - פתיחות מקסימלית של הרגש ונכונות למחוות רחבות. עם זאת, שני היצירות מאחדות עבודה עמוקה עם נושאים, שחוזרים בזוויות חדשות ויוצרים אפקט של הד פנימי. החלק הסולני והתזמורת כאן פועלים כשותפים שווים, ולא כרקע וסולן. לאן ללכת במוסקבה בסוף השבוע, יגיד לכם האתר שלנו.