בערב הזה, סרגיי רחמנינוב נשמע בצורה רחבה ואישית מאוד: הפסנתרן פיליפ קופצ'בסקי והאורקסטרה הסימפונית של מוסקבה "הפילרמוניה הרוסית" יבצעו את הרפסודיה על נושא פגניני ושני קונצרטים לפסנתר, מאחדים בתוכנית אחת את הכוח הטראגי, הליריקה השקופה וההיקף המהיר של המוזיקה האקדמית מהמאה ה-20. מפגש עם המוזיקה של סרגיי רחמנינוב בפורמט של ערב סימפוני גדול תמיד קשור לרגשות חזקים. הפעם, המאזינים מבלים זמן יחד עם שלושה יצירות רחבות לפסנתר עם תזמורת, שנראה כי הן מציינות שלבים שונים במסלול היצירתי של המלחין. הרפסודיה על נושא פגניני, שנכתבה על בסיס הקפריס ה-24 המפורסם, מחברת בין הברק של וריאציות וירטואוזיות לבין דרמה פנימית, שבה משחק המוטיב מתגלה כמחשבות על גורל ואופי אנושי. הקונצרט הראשון נכתב על ידי יוצר צעיר, אך כבר בו נשמעת המתיחות הרגשית שתהפוך מאוחר יותר לתכונה המוכרת של סגנונו. המוזיקה משלבת פאתוס מרומם וליריות חלומית, כאילו קובעת את התקוות והספקות המיוחסים לתחילת המסלול היצירתי. הקונצרט הרביעי נכתב בגלות וצבוע בגוונים קשים יותר: בו נשמעת נוסטלגיה למולדת האבודה ומבט מדאיג על העתיד, תחושת חיזוי של מהומות עולמיות מתקרבות. שלוש היצירות מסודרות בקו אחד - מהשאיפה הצעירה להכרה ועד ההבנה הפילוסופית של מה שחי. את החלק הסולני מבצע פיליפ קופצ'בסקי. הפסנתרן ידוע על תשומת הלב שלו לטקסט של הפארטיטורה ועל היכולת שלו לבנות צורה גדולה כך שהיא נתפסת כסיפור שלם, ולא כאוסף של אפיזודות מרשימות. המבקרים מציינים כי הגישה שלו ליצירות של רחמנינוב נשענת על שילוב של הבעה רומנטית ומבט אנליטי ברור על מבנה היצירה. כל מעבר, כל התפרצות שיא וכל הפסקה מתוכננים, ולכן המתיחות הולכת ומתרקמת בהדרגה ונשמרת עד האקורדים הסופיים.