הקונצרט מחבר בין המוזיקה של ברהמס לבין המילה האומנותית, והופך את הערב לשיחה אישית וסיפורית יותר עם המלחין. כאן חשובים גם כוח הצליל הסימפוני, וגם הקרבה הקאמרית של דפי הפסנתר, וגם האינטונציה המיוחדת של התוכנית, שבה יצירות מוכרות מתאגדות לפורטרט רגשי שלם. התוכנית הזו בנויה כך שתציג את ברהמס לא דרך ז'אנר אחד ולא דרך מצב אחד, אלא מיד כמה ממדים. כאן יש גובה תזמורתי, פסנתר סולו, קטעים סימפוניים גדולים ומילה אומנותית, שנותנת לקונצרט עומק נוסף וקישור פנימי. פורמט כזה עושה את הערב מעניין במיוחד עבור מי שאוהב מוזיקה אקדמית כסיפור מתוכנן, שבו חשובים הדגשים המשמעותיים, שינוי הממדים והעלייה ההדרגתית של הרושם. בתוכנית - ריקוד הונגרי מס' 5, אינטרמצו לפסנתר, קטעים מ"אוברצ'ה טראגית", הסימפוניה הראשונה, הקונצ'רטו השני לפסנתר והסימפוניה השלישית. הבחירה הזו מאפשרת לשמוע את ברהמס מאוד שונה. בעמודים מסוימים הוא מופיע כאדם מרוכז ומוקפד, באחרים - כמעט כמתוודה, ובשלישיים - עוצמתי ודראמטי. עבור המאזין זה חשוב בדיוק במגוון הזוויות: בערב אחד אפשר להרגיש גם את גובה הסימפוניסט, וגם את העדינות של אמן המיני-פסנתר, וגם את המתח הפנימי שעובר דרך הצורות הגדולות שלו. נוכחות המילה האומנותית כאן חשובה במיוחד. ולדימיר קושייב מוסיף לתוכנית דרמטורגיה מיוחדת: המוזיקה מקבלת הקשר מילולי, וההקשבה הופכת להיות ממוקדת יותר ומלאה יותר בתוכן. זה עוזר לתפוס מחדש את הדפים המוכרים של הרפרטואר ולהרגיש חזק יותר את הלוגיקה הפנימית של כל הרכב הערב. על הבמה יופיעו התזמורת הסימפונית הגדולה של האקדמיה הממלכתית ע"ש פי. אי. צ'ייקובסקי, המנצח דניס לוטויב, הפסנתרן קונסטנטין חצ'יקיאן ולדימיר קושייב.