מדריגל, ליריקה רומנטית וצבעי מקהלה מהמאה ה-20 נפגשים בערב אחד: מקהלת פטרבורג מובילה לפי המסורת המערב אירופאית מהעדינות הקאמרית ועד לצליל המלא. בתוכנית - שוברט, ברהמס ורוול. לפעמים מספיק כמה אקורדים כדי להבין: המקהלה היא אורגניזם חי, שבו כל חלק נושם ומתווכח עם השכן. בתוכנית זו מקהלת פטרבורג פונה למוזיקה מקהלתית מערב אירופאית מהמאה ה-19 וה-20 ומראה כיצד השתנה השפה של האנסמבל הווקאלי - מהעדינות הקאמרית ועד לפלטת צלילים עבה, כמעט תזמורתית. במרכז הערב - מדריגל אירופי ודפים מקהלתיים, שבהם הניואנסים חשובים. כאן נשמעת כיצד אותו מחווה אנושית - הכרה, אירוניה, תפילה שקטה או שמחה - נשמעת אחרת בעידנים ובבתי ספר שונים. התוכנית מורכבת מיצירות של שוברט, ברהמס ורוול: קומפוזיטורים, שהאינטונציות שלהם קלות לזיהוי, אך במיוחד מעניין לבחון את זה במבט מקהלתית, כאשר המלודיה חיה בו זמנית בכמה רמות. מאחורי הפודיום יהיה המנצח ניקולאי קורבטוב. עבודתו ברפרטואר כזה בולטת במיוחד: המקהלה תשמור על הקו, מבלי לאבד גמישות, והאפיזודות הגדולות יישארו מרוכזות וברורות. תשמעו כיצד משתנה צפיפות הצליל, כיצד מתוך הבד הדק של הקולות נולד נפח, וכיצד הפסקות חשובות - לפעמים הן אומרות לא פחות מאשר השיאים הרועשים. גם אם אתם לא הולכים לעיתים קרובות לקונצרטים של מוזיקה אקדמית, הקונצרט הזה עוזר לתפוס את הצורה ללא רמזים - לפי האופן שבו הקולות נפגשים ונפרדים, כיצד השיאים מתגברים, וכיצד השקט הופך לחלק מהתוכנית.