ערב של מוסיקה איטית, שבו הזמן כאילו מאט את הקצב. התזמורת של הקפלה אספה אוסף לירי-פילוסופי של Andante ו-Adagio - מהברוק עד המאה ה-21. בתוכנית כלולים היידן, מוצרט, שופן, מסנה, מאהלר, שוסטקוביץ' והמלחין המודרני טורסונוב, והסולנים יוסיפו ברק של חליל, קלרינט, כינור ופיאנו. במרכז הערב - התזמורת הסימפונית של קפלת סנט פטרסבורג בניהולו של איבן סטולבוב. הצליל ישנה את הגוון מהדיוק הברוקי לעומק הרומנטי ומכאן - לאינטרפרטציות של המאה ה-20 וה-21. באוסף שכנים היידן, מוצרט, ובר, שופן, מסנה, מאהלר, שוסטקוביץ' והמלחין המודרני פ. טורסונוב - כל אחד מהם יודע לדבר על השקט שבפנים. סולני הערב - אליזבת אוקראינית (פיאנו), מריה אוסיפובה (חליל), אנטון דרזה (קלרינט), ניקולאי אנדרייב (כינור) - יוצאים כשותפים לתזמורת: כאן חשובים לא האפקטים החיצוניים, אלא דיוק האינטונציה ויכולת להחזיק קו ארוך. החלקים האיטיים של הקונצרטים של מוצרט ובר נשמעים כמו שיחה נקייה ללא מילים מיותרות. הליריקה של שופן מזכירה את "זכרון הלב", ו"הרהור" של מסנה לכינור עם תזמורת נחשף בעדינות ובאור, כאילו בנשימה אחת. שכבת תוכן נפרדת קשורה במונולוג פנימי. פנייה לירוּש בקטע השני לפיאנו עם תזמורת של דמיטרי שוסטקוביץ' - על דאגה ורוך מרוסן. "דיוקן הצייר" של פ. טורסונוב מוסיף אופטיקה מודרנית: בו נשמעים הדהודים של מוסיקה מהעבר, אך המחשבה מכוונת להיום, שבו האדם מחפש יותר ויותר תמיכה בעצמו. סיום הערב מבטיח תחושה נדירה של סיום: Adagietto מסימפוניה חמישית של גוסטב מאהלר משאיר אחריו טעם ארוך, כשמתחשק לשתוק ופשוט להקשיב איך האולם שותק. זהו קונצרט עבור מי שבוחר להקשיב בעיון, עבור זוגות שצריכים סיבה שקטה לצאת בערב, ועבור כל מי שעמוס מהמהירות. בונוס נעים - תשלום בכרטיס פושקין זמין.