בערב אחד מתמזגים ממדי החשיבה הסימפונית ועבודה עדינה עם הצורה. התוכנית בנויה סביב קונצרט לפסנתר גדול של ברהמס וסימפוניה מפורטת של שוברט - יצירות שבהן חשובים תשומת הלב, הקצב הפנימי והיכולת לשמוע את התפתחות המחשבה המוזיקלית. רוצים להקשיב עד לתו האחרון. בקונצרט הזה יש שילוב נדיר של ממדיות וברירות: תחילה הפסנתר יוצא למרכז הבמה, ואז הסיפור הסימפוני הגדול לוקח את המילה. התוכנית בנויה כך שהאוזן תוכל להתרכז ולהתפתח יחד עם התזמורת - מהמרקם הדחוס של הסולן ועד לפנורמות התזמורתיות הרחבות. בקונצרט הפסנתר השני של ברהמס, הסולן צריך להיות גם וירטואוז וגם שותף בדיאלוג קאמרי. יש כאן הרבה מקום לדקויות, למשפטים ארוכים, לשינויים מיידיים באופי: עצירות ליריות מתחלפות עם התפרצויות עוצמתיות, והתזמורת נכנסת לשיחה, תופסת את המחשבה ומשנה את כיוונה. מאחורי הקלידים - קונסטנטין אמליאנוב. בפרטיטורה הזו חשוב לשמור על הצורה הגדולה, כך שכל אפיזודה תעבוד על העלייה הכללית, והדפים הסופיים יישמעו כסיכום, ולא כאוסף של פסקאות מרשימות. לאחר ההפסקה נשמעת הסימפוניה התשיעית של שוברט, "הגדולה". לעיתים קרובות היא נקראת מבחן סיבולת - גם עבור התזמורת וגם עבור המאזין, אך זו סיבולת נעימה: המוזיקה לא לוחצת, היא מתפתחת בהדרגה, כאילו פותחת חדרים חדשים בבית גדול אחד. בנושאים יש גם צעד צבאי, וגם אנרגיה ריקודית, וגם פשטות כמעט שירית, שמסתירה ארכיטקטורה מורכבת. התזמורת הסימפונית האקדמית של הפילהרמונית של מוסקבה מנוגנת על ידי יורי סימונוב - מנצח שאוהב קו ברור, דינמיקה מדויקת וקצב מדויק. בזכות זה בסימפוניה נשמעת במיוחד איך ממוטיבים קצרים נבנה זרם חזק, ואיך השיאים צומחים באופן טבעי, ללא "אפקטים יפים". לאן ללכת במוסקבה היום, יגיד האתר שלנו.