תוכנית עדינה לאוהבי האזנה קשובה: דפים איטיים של שוברט וברמס לצד נוקטורנים של יוצרים מודרניים, שנכתבו במיוחד לפסנתרנית אולגה איבנובה. רבות מהיצירות יושמעו לראשונה - זו מוזיקה על גבול השמיעה, שבה הפסקה הופכת למשמעות, והצליל משאיר חותם. יש קונצרטים שאחריהם רוצים לדבר בקול רם יותר, ויש כאלה שבהם, להיפך, מתחילים לשמור על כל מילה. הערב הזה מאורגן בדיוק כך: הפסנתרנית אולגה איבנובה אספה תוכנית מדפים איטיים וממוקדים של מוזיקה אקדמית - משוברט וברמס ועד נוקטורנים של יוצרים מודרניים, שנכתבו במיוחד בשבילה. בחלק הראשון יישמעו אינטונציות מוכרות: בהירות של שוברט וחמימות של ברמס, שמבוססת לא על אפקט אלא על כוח פנימי. לאחר מכן מתחילה הטריטוריה של המלחינים המודרניים. הנוקטורנים של נסטסיה חרושצ'ובה, איבן סוקולוב, יורי וורונצוב, אלכסיי סיומק, ולדימיר מרטינוב ואלכסיי רטינסקי יחשפו את השקט כשותף מלא: הצליל מופיע, נעלם, חוזר בצורתו החדשה, והמאזין תופס את השינויים כמעט פיזית. כאן חשוב הכל - משך הנשימה, גוון המגע במקלדת, טעם הסיום של האקורד האחרון. אולגה איבנובה היא בוגרת הקונסרבטוריון של מוסקבה. הרפרטואר שלה התפתח על התפר של תקופות שונות: יש בו הרבה מוזיקה בארוקית ועיבודים אישיים, ולצידם - שפה מודרנית, שדורשת דיוק ואומץ. ניסיון כזה נשמע בנגינה: היא יודעת לשמור על צורה ובו בזמן לא להסתיר רגש, משאירה למאזין מקום למחשבותיו האישיות. אם אינכם יודעים היכן לטייל במוסקבה, היכנסו ל-KudaGo.