ערב שבו הקפדנות הסימפונית מתחברת עם התככים התיאטרליים: יושמע מוצרט המאוחר וזינגשפיל שנון שלו על מאחורי הקלעים, אודישנים ושאיפות. בקונצרט - סימפוניה מס' 39 ו'מנהל התיאטרון' בפורמט קונצרטי: דיאלוגים רוסיים חיים, סצנות שירה בולטות והתלהבות מתחרות, שמוכרת לכל חובב במה. אוהבים כשמוזיקה אקדמית מספרת סיפור ולא נשארת רק רקע צלילי יפה? ערב זה בנוי כמו דרמה מיניאטורית: קודם נשמעת סימפוניה מס' 39 של מוצרט - אחת הפסגות של הסימפוניה המאוחרת שלו. בה יש אינטונציות חגיגיות, דיאלוגים שקופים ואנרגיה קופצנית של הסיום; המוזיקה שומרת על תשומת הלב כמו רומן כתוב היטב, שבו כל פרק מוביל לפרק הבא. לאחר מכן - זינגשפיל 'מנהל התיאטרון' בביצוע קונצרטי. הז'אנר של הזינגשפיל הוא מיוחד: מספרי השירה כאן מתערבבים עם סצנות שיחה, ולכן העלילה נקראת בקלות ובמהירות. הסיפור נולד מתוך האופנה של התשוקות מאחורי הקלעים: הקהל תמיד רצה לדעת מה קורה בצד השני של הבמה - רכילות, תחרות, ריבים חזרות ומאבק על הזכות להיות הראשון. לפי הליברית של יוהאן גוטליב שטפני, המפיק פרנק אוסף להקה חדשה ומארגן אודישן, והמתמודדים מתווכחים על ההובלה והתגמולים בהתלהבות כאילו לא מדובר בתפקיד אלא בגורל. ליצירה הזו יש גם 'תיבול' היסטורי: במאה ה-18, הקיסר יוזף השני הזמין ממוצרט וסליירי אופרות חד-אקטיות על נושאים תיאטרליים - סוג של תחרות בין המלחינים. שיפוט הזמן התגבש כך שעבודתו של מוצרט הפכה לסמל של רפלקציה אופראית שנונה. בפורמט קונצרטי נשמעת במיוחד איך נבנות האריות והאנסמבלים, איך הזמרים עוברים מדיאלוגים לשירה ואיך המלחין צוחק בעדינות על השחצנות, מבלי להפוך את הגיבורים לקריקטורות. דיאלוגים רוסיים הכין גלב צ'רפנוב - זה עוזר לעקוב אחרי התככים ללא מחסום שפה. על הבמה - סולני האקדמיה לזמרי אופרה צעירים של תיאטרון מרינסקי: כאן אפשר לראות איך מתעצבת הבמה האופראית העתידית.