קונצרטים לפסנתר של מוצרט והסימפוניה האחרונה שלו מתמזגים בדרמה מוזיקלית מתוכננת. המוזיקה של מוצרט בפורמט קונצרט אקדמי תמיד דורשת איזון מדויק בין בהירות הצורה לעומק הרגשי. בתוכנית זו נמצאים שני קונצרטים לפסנתר שנכתבו באותה שנה, וסימפוניה האחרונה של המלחין - יצירה שלעיתים קרובות מכונה שיא הסגנון האורקסטראלי שלו. הקונצרט ה-23 מתאפיין בשקיפות של הטקסטורה וליריות פנימית מיוחדת. בחלק השני הזמן כאילו מאט, מה שמאפשר לשמוע ריכוז ורפלקסיה רכים, שהם נדירים אצל מוצרט. הקונצרט ה-24, לעומת זאת, בנוי על מתח וניגודים. הדרמה שלו, ההפקה האורקסטראלית הצפופה וההרכב המורחב יוצרים תחושה של דיאלוג רציני בין הסולן לאורקסטרא. סימפוניה מס' 41 תסיים את התוכנית כסיכום של מסע ארוך. הסיום שלה מבוסס על פוליפוניה מורכבת, שבה כל נושא שומר על עצמאות ובו בזמן כפוף ללוגיקה כללית. כאן במיוחד נשמעת בבירור עד כמה מוצרט שולט בצורה ובממדים.