האנזמבל סטרדיברי של תיאטרון מריאינסקי אוסף את המוזיקה של מוצרט והיידן בתכנית אחת, שבה הצלילים של כלי הקשת העתיקים הופכים את הפרטיטורות המוכרות לשיחה חיה על זמן, פרידה ומתח פנימי, אשר כל כך אהוב על המוזיקה האקדמית של הקלאסיקנים הווינאיים, ומשאיר אחריו תחושת שלמות נדירה. האנזמבל סטרדיברי של תיאטרון מריאינסקי עולה לבמה עם תכנית המוקדשת כולה לקלאסיקנים הווינאיים וליכולת שלהם לדבר בשפת המוזיקה האקדמית על הרגשות החזקים ביותר. במרכז הערב - דיברטימנט רה מז'ור והסימפוניה ה-40 של מוצרט, כמו גם הסימפוניה ה-45 המפורסמת של היידן, שכבר קיבלה את הכינוי "הפרידה". יחד הם יוצרים כמעט פעולה תיאטרלית ללא מילים, שבה משתנים מצב הרוח, הקצב, וההארה של עולמו הפנימי של המאזין. המוזיקאים של האנזמבל מנגנים בכלים נדירים של אמנים מהמאה ה-17 וה-18. כל קשת נוגעת במיתרים, אשר זוכרים תקופות, אולמות ומדינות אחרות, וזה מעניק לצליל עוצמה ועומק מיוחדים. בפרקים שקופים, כמעט קאמריים, נשמעות תתי קולות עדינים ונשימות של משפטים, ובחלקים דרמטיים, התזמורת פועלת כארגון אחד, מאחדת את קווי כל הקולות. הסולן והמנצח לורנץ נאסטוריקה-גרשוביץ' מוביל את האנסמבל דרך מצבים מנוגדים, מדגיש את משחק האור והצל בכל חלק. מוצרט בתכנית זו מופיע בשתי צורותיו. בדיברטימנט נשמעת בהירות הצורה, שמחת התנועה ותחושת שיחה מוזיקלית בין החלקים. בסימפוניה בסול מינור, המתח, הדיאלוג הפנימי ונשימה כמעט טראגית יוצאים לחזית. השכנות של יצירות אלו בערב אחד מאפשרת לשמוע עד כמה המלחין עובד בצורה שונה עם קצב, דינמיקה וצבעי תזמורת. הסימפוניה של היידן עם הכינוי "הפרידה" מוסיפה לתכנית נופך דרמטי מיוחד. הדפים הסופיים שלה, שבהם המוזיקאים עוזבים את הבמה בתורם, הפכו זה מכבר לסמל של אירוניה רכה ועצב בו זמנית.