כאשר סולנים צעירים ופילהרמונית גדולה נפגשים על אותה במה, המוזיקה האקדמית מקבלת רעננות מיוחדת. האובוא, הצ'לו, הכינור והפסנתר יוצאים בזה אחר זה למרכז הבמה, חושפים את גווני הקונצרטים של הומל, אלגר, שצ'דרין וזוהר הג'אז של גרשווין בעיבוד וירטואוזי של פרולוב. באולם הגדול, הפילהרמונית על שם י.פ. סווטלנוב מקיימת ערב במרכזו - הדור החדש של הסולנים. שמות המלחינים המוכרים קשורים לדמויות חיות וביוגרפיות, והפרטיטורות המורכבות הופכות לסיפור אישי של התבגרות, חיפוש ואמון נועז על הבמה. התוכנית בנויה כסדרה של מונולוגים. הקונצרט נפתח ביצירה של הומל לאובוא עם תזמורת - צורת וריאציה אלגנטית, שבה על הסולן לשמור על נשימה קלה של הפראזה ושקיפות הצליל. כאן נשמעת במיוחד תשומת הלב של התזמורת לפרטים: היא תומכת בעדינות בקנטילנה, מדגישה את שינויי האינטונציה, משחקת עם גווני הקצב והדינמיקה. הקונצרט של אלגר לצ'לו הפך זה מכבר לסמל של חוויה מרוכזת ומבוגרת. אין בו תיאטרליות חיצונית, כל חלק דומה לדיאלוג פנימי מפורש. חשוב לצ'לן הצעיר לא להסתתר מאחורי טימבר יפה, אלא לחשוף את הצורה המתקפלת, להראות את המתח של הפסקות ואת הכוח של פרקים שקטים. התזמורת כאן נשמעת כמו שותף שיכול לתמוך, להתנגד ולהוביל את המחשבה לכיוונים בלתי צפויים. הפנטזיה של גרשווין - פרולוב על נושאים מהאופרה "פורגי ובס" מביאה לאולם את האיזון השברירי בין ג'אז למסורת האקדמית. חלק הכינור מלא בפסאז'ים וירטואוזיים, גלי גליסנדו רחבים, סינקופות חדות. איפה לצאת במוסקבה, יודע KudaGo.