ערב פסנתר של לב צ'פנוב יאגד יצירות מופת של מוסיקה אקדמית - מעמודי התווך של מוצרט ושופן ועד פרוקופייב הנועז והמבריק. "איסלמיי" של באלאקירב יוסיף לתוכנית חריפות, דינמיות ותחושת אתגר מוסיקלי. כל יצירה נשמעת כמו סיפור נפרד, שבו חיים זה לצד זה העבר והמאזין המודרני. מפגש עם הפסנתרן לב צ'פנוב יזכיר כיצד הצליל החי של הפסנתר שונה מהקלטות באוזניות. כאשר האורות באולם כבים והאקורדים הראשונים נולדים ממש מול המאזינים, היצירות המוכרות מקבלות ממד חדש ומתח פנימי. בחלק הראשון של התוכנית יושמעו יצירות של וולפגנג אמדיאוס מוצרט ופרדריק שופן. המוזיקה של מוצרט בנויה בצורה ברורה להפליא: בה נשמעת אור וסדר, שמאחוריהם מסתתרת עדינות ודורשנות. שופן פונה לחוויות אישיות, והופך כל משפט להכרה, והמעבר בין יוצר ליוצר מראה את הדרך של המסורת האירופאית מהצורה המופנמת למונולוג פנימי. סרגיי פרוקופייב יוסיף לתוכנית חריפות קצב ואופי של המאה ה-20. הדפים שלו דורשים ריכוז ותחושה מדויקת של מידה: כאן קל ליפול לווירטואוזיות קרה, לשכוח מהניואנסים. לב צ'פנוב בונה את הקטעים כך שגם דפוס הקצב הדחוס וגם המעברים הדינמיים העדינים נשמעים, והדגשים הקשוחים שוכנים לצד משפטים המושמעים כמעט בלחישה. פרק נפרד של הערב קשור ל"איסלמיי" של מיליא באלאקירב. במאה ה-19, יצירה זו נחשבה ליצירה הפסנתרית הקשה ביותר בעולם, ועדיין היא נותרת אתגר רציני. המעברים המהירים, הקפיצות, הניגודים בין הרגיסטרים והמצבים דורשים טכניקה מושלמת ודראמטורגיה ברורה; צ'פנוב מראה שלצד הטקסט עומדים דימויים חיים ואינטונציות קווקזיות שהשרו את המלחין. הפסנתרן גם משתף את הקהל בסיפורים קצרים על המלחינים וגורלותיהם. הערות כאלה עוזרות לשמוע במשפטים המוכרים משמעויות חדשות ולחבר את המוזיקה האקדמית לחיים.