צמד לאוניד פדורוב וולדימיר וולקוב יוצר צליל נדיר שבו מינימליזם ואימפרוביזציה משתלבים עם עוצמה רגשית חיה. ההופעות שלהם מתמקדות בדיאלוג בין הקונטרבס לקול, ומייצרות מוזיקה שיכולה לשנות את זווית ההבנה ולשמור על המאזין בשקט מתוח בין המשפטים. אימפרוביזציות חיות הפכו זה מכבר לסימן ההיכר של שיתוף הפעולה בין לאוניד פדורוב וולדימיר וולקוב. ההופעות המשותפות שלהם מתפתחות לפי חוקי החשיבה המוזיקלית החופשית, שבהם חשובים לא רק המלודיות אלא גם ההפסקות, הצפיפות של הצליל, הפניות הפתאומיות והדיוק של הדגשים הפנימיים. על הבמה שני המוזיקאים יוצרים מרחב שבו הצליל נתפס כחומר חי: הוא משתנה, מתעכב, מתמוסס ונאסף מחדש לזרם צפוף. זה הופך את הקונצרט לאירוע בעל ערך במיוחד עבור מי שרגיש לדקויות ופתוח לניסוי. האינטראקציה בין פדורוב וולקוב מבוססת על אמון ויכולת לשמוע את השותף. הקונטרבס הופך להיות לעיתים לתמיכה קצבית ולעיתים לקול עצמאי, והקווים הווקאליים חורגים מגבולות הצורות הרגילות. הופעות כאלה פונות למאזין לא דרך דימויים חיצוניים בולטים, אלא דרך מתח פנימי, ומאפשרות לחוות את המוזיקה ברמת תנועת המחשבה. עבור מי שמתעניין בכיוונים מודרניים, ניסויים אנסמבליים ואימפרוביזציה חיה, הקונצרט יכול להעניק חוויית האזנה קשובה, שבה כל פרט הופך להיות חשוב.