באולם הלבן של לרמונטוב יושמעו יצירות מהקלאסיקה של המוזיקה האקדמית לפסנתר, בביצוע סטודנטים מהקונסרבטוריון. הצליל החי של הפסנתר, שינויי הרגשות ואנרגיה של מבצעים צעירים הופכים את הדפים המוכרים של התווים לחוויה קונצרטית צבעונית, שתרצו להקשיב לה עד הסוף ולחזור אליה במחשבות מאוחר יותר. במהלך היום, האולם הלבן של לרמונטוב הופך לחלל אינטימי, שבו שמות מספרי הלימוד במוזיקה נפגשים עם האנרגיה הצעירה של הסטודנטים. הקהל יושב קרוב לבמה, והצליל של הפסנתר מורגש כמעט פיזית: ניתן לשמוע כיצד נשימתו של המבצע משתנה וכיצד הוא מתרכז לפני האקורד הראשון. עבור המוזיקאים הצעירים, זה לא כיתה לחזרות, אלא במה שבה כל יצירה דורשת תשומת לב וחוויה כנה. בתכנית - יצירות לפסנתר המראות גוונים שונים של המוזיקה האקדמית. הליריקה של שופן, העומק של מטנר, הבעה של סקריאבין, רוחב הפראזות של צ'ייקובסקי, הדרמה של רחמנינוב, אינטונציות וירטואוזיות של פגניני בעיבודים, מסודרות בשרשרת של ניגודים. במהלך מחצית אחת, המאזינים עוברים דרך מהודעה רומנטית לאינטונציות נועזות יותר מהמאה ה-20 ושומעים עד כמה המלחינים מדברים על תקווה, חרדה וכוח האדם בדרכים שונות. כל מספר הוא סיפור קטן, שבו חשובים גם הדיוק וגם הקריאה האישית. הסטודנטים מהקונסרבטוריון עולים לפסנתר אחד אחד, ולכל אחד יש את הצליל שלו, את האופי שלו, את התחושה שלו לגבי הזמן. מישהו מוביל את המלודיה בעדינות ובחלקות, מישהו בוחר בקו חד יותר ובקצב מודגש. עבור הקהל זו הזדמנות לשמוע כיצד בית ספר אחד יוצר קולות אמנותיים שונים, ועבור המבצעים - זו פרקטיקה רצינית וצעד לעבר במות גדולות בעתיד. האולם הלבן של הספרייה הפך למקום שבו מוזיקאים צעירים מנסים את כישוריהם מול קהל קשוב ומסביר פנים. כאן קל לפגוש את מי שמגיע לתוכניות כאלה באופן קבוע, עוקב אחרי הצלחות של סטודנטים מוכרים או פשוט אוהב את הצליל החי של הפסנתר בחלל קטן. הפורמט הקטן של האולם יוצר