הרוק האוראלי כאן נשמע כמו שיחה במטבח אחרי יום ארוך: חד, עדין, רועש וכנה. בשירים של הלהקה מתנגשים שירה, הבעה קולית, מיתרי גיטרה, בס וקצב תופים עבה, והרגשות משתנים כמעט מרכות נוגעת ללב ועד לתקיפות זועמת וצחוק עצבני. יש מוזיקה שלא מנסה להיות חלקה. היא נשענת על עצב חי, על שינויי מצב רוח חדים ועל התחושה שהשירים נולדים מחיי העיר הרגילים - עם השיחות במטבחים, הכניסות, המסלולים הליליים וההכרזות הפתאומיות. בהופעה הזו חשוב בדיוק הקשר הישיר הזה: בלי מרחק מיותר בין הבמה לאולם, עם צליל עבה ומילים שבהן קל לשמוע גם אירוניה, גם כעס וגם רוך פתאומי. הלהקה פועלת עם המסורת הרוקית האוראלית, אך לא הופכת אותה לצורת מוזיאון. בשירים שלהם יש רומנטיקה גסה, תחושת ברזל חלוד, שירה יומיומית והתנגדות פנימית. הצליל נבנה על אנרגיה של מיתרים, בס, קצב תופים וקול выразי. בזכות זה, הקומפוזיציות לא מצטמצמות למצב רוח אחד: הן יכולות להיות רכות, כמעט מתוודות, ובתוך דקה לעבור לתקיפה, סרקזם וכעס רועם. ההופעה הזו מתאימה לאלה שאוהבים רוק דובר רוסית עם אופי, סצנה מקומית ומוזיקה שבה המילים חשובות. כאן לא מבטיחים מופע מלוטש - ההשקעה היא על צליל חי, טמפרמנט ותחושת נוכחות משותפת. עבור המאזינים זו דרך לבלות ערב בין אנשים שמרגישים את אותה תערובת של ליריקה, רעש וכנות רגשית. אפשר לבוא עם חברים, ואפשר לבד: לשירים כאלה יש איכות נדירה להפוך את האולם לשלהם במהירות. אולם הרוק של מוזיאון אנדגרונד מתאים היטב למוזיקה שבה הערך הוא במרחק קרוב ובצליל עבה. במרחב כזה במיוחד ניתן לראות איך הלהקה שומרת על הקצב, איך הקול מושך את המילים קדימה ואיך דימויים יומיומיים הופכים לחוויה משותפת. הערב הזה כדאי לבחור לאלה שרוצים לשמוע רוק אוראלי בלי ליטוש - חי, קוצני, לירי.