ערב שבו המוטיבים האיריים נשמעים בשפה הוורונז'ית "הטהורה ביותר", ורגליים רוקדות מעצמן. צפו במקהלות, בדיחות בין השירים ובריקודים עד אובדן חושים - כאן מעריכים את האווירה החיה, קצת שובבה ואת הדינמיקה. על הבמה שישה משתתפים שונים וכלים "מכוונים באופן יחסי", ובאולם - נהרות של חיוכים, לחיים ורעש חברי. לפעמים הדרך הטובה ביותר להתאפס מחדש היא לעשות צעד לעבר שמחת הפולק הרועשת. הקונצרט הזה נבחר על ידי מי שמאס בערבים השקטים ורוצה שהמוזיקה תעבוד כמו כפתור "הפעל שמחה". בתוכנית - כמות עצומה של שירים איריים מסורתיים, אבל הם מוגשים עם הומור ייחודי: כאן יש גם "השפה הוורונז'ית הטהורה ביותר", וגם סרקזם, וגם הקצב שבו קודם כל מוחאים כפיים, ואחרי מספר שירים כבר רוקדים ללא הפסקות. בין השירים נשמעות הערות קצרות, עקיצות ותגובות חבריות - התחושה היא כאילו הגעתם לפגישות שמחות שהפכו פתאום לממדי מועדון. ההרכב מתנהל באופן עקרוני ללא אקדמיזם "נכון": אין עמדות מלוטשות או צליל סטרילי. המוזיקאים מנגנים לפי אינטואיציה, על כלים "מכוונים באופן יחסי", ולכן כל בית יכול לפנות באופן בלתי צפוי - בזה טמון ההנאה. הם שישה, כולם שונים, עם הרגלים ואופיים, כך שעל הבמה קורה תמיד משהו מעבר למוזיקה: חילופי הערות, פרטים מצחיקים, סיפורים פנימיים קטנים. יתרון נוסף - תחושת הדרך: המוזיקאים חיים ועובדים בורונז', אבל בשביל הערב הזה הם מגיעים אליכם, מביאים איתם את כל ההתלהבות המועדונית שלהם. זה מורגש היטב בהגשה: הכל כנה, ביתי וללא מרחק, כאילו אתם עומדים ליד הבמה בשורה הראשונה ושומעים כל צחוק, כל חזרה על הפזמון.