בערב אחד על במת האולם על שם צ'ייקובסקי ייפגשו מנדלסון ומהלר, התזמורת הסימפונית האקדמית של רפובליקת טטרסטן וצוות זמרים מבריק. הקונצרט לפסנתר וסימפוניה עם סופרן בסוף מבטיחים מגוון רחב של רגשות - מסערה רומנטית ועד שקט מואר. ערבים שבהם נפגשים תזמורת גדולה וזמרים כוכבים על אותה במה תמיד מרגישים מיוחדים. התזמורת הסימפונית האקדמית של רפובליקת טטרסטן בניהולו של אלכסנדר סלדקובסקי תופיע במוסקבה עם תוכנית שמשלבת בין הבעה רומנטית לעומק פילוסופי של המוזיקה האקדמית. החלק הראשון מוקדש לפליקס מנדלסון. הקונצרט לפסנתר עם תזמורת בסול מינור נשמע כמו דיאלוג מהיר בין הסולן לתזמורת: הקצב הפועם של הצעדים הראשונים, מעברים מהירים, אפיזודות ליריות רכות וסיום חגיגי. הסימפוניה בלה מז'ור, הידועה כ"האיטלקית", מלאה בתחושת תנועה ואור, עם אינטונציות ריקוד ששומעות את התרשמותו של המלחין מהמסעות בדרום אירופה. את התפקיד הסולני בקונצרט מבצע הפסנתרן ג'ורג' הרליאונו. המשחק שלו מחבר בין פתיחות למבנה מתוכנן של משפטים, ולכן קווי מנדלסון נשמעים רעננים, ללא המולה חיצונית. האנסמבל הסימפוני תומך בכל תנועה, בונה איזון מדויק בין הפסנתר לקבוצות התזמורת. בחלק השני תושמע הסימפוניה הרביעית של גוסטב מהלר. יצירה זו מכונה הסימפוניה הכי קאמרית שלו: יש בה פחות פאתוס ומחוות גרנדיוזיות, יותר צבעים עדינים, אירוניה, ושינויים בלתי צפויים במצב הרוח. הסיום עם השתתפות הסופרן הופך לתמונה שירית מוארת על העולם הבא בעיני ילד, שבה קווים תזמורתיים מורכבים תומכים במלודיה פשוטה, כמעט פופולרית. את תפקיד הסופרן מבצעת אלבינה שאגימורטובה, אחת הזמרות האופראיות המוכרות ביותר בדורה. קולה עובר בקלות דרך האנסמבל הסימפוני הגדול, שומר על גמישות, ניקיון.