ערב סולו של ג'ורג' חרליאונו מתבסס על מוסיקה שבה הפסנתרן זקוק גם לניצוץ וירטואוזי, גם לדקות הצליל וגם לריכוז פנימי גדול. בתוכנית אחת יתאגדו באך, בטהובן, ליסט, שופן, גלינקה ובלאקירב - מהארכיטקטורה המחמירה ועד לאלמנט. ערבי פסנתר מעניינים במיוחד כאשר התוכנית אינה בנויה לפי עיקרון של צבעוניות חיצונית, אלא כמסלול דרך צדדים שונים של כלי אחד. כך נראה הקונצרט הזה של ג'ורג' חרליאונו. כאן נאספו יצירות שבהן הפסנתרן צריך לעבוד על גבול האפשרויות הבעייתיות והטכניות: מהצ'קונה המחמירה והרחבה של באך - בוזוני ועד לריכוז הבטהובני, מהפואטיות של ליסט ואנרגיה דמונית ועד לעומק השופני, מליריות עדינה של "הציפור" ועד ל"איסלמיה" האשית. בחירה כזו היא בעלת ערך מיוחד עבור המאזין, מכיוון שהיא מאפשרת לשמוע בערב אחד עד כמה יכול הפסנתר להשמיע צלילים שונים. בצ'קונה חשובים הארכיטקטורה, המשקל והנשימה הפנימית של הצורה. בסונטה "הירח" - היכולת לשמור על מתח ללא לחץ חיצוני. ביצירות של ליסט יוצא לאור הצליל, חופש הפראזה ואפקט הבמה הגדולה. שופן דורש אינטונציה אחרת - אינטימית יותר, מרוכזת ומלודית. ובלאקירב וגלינקה מזכירים שהמסורת הפסנתרנית הרוסית יודעת לשלב וירטואוזיות עם דימוי בולט וצבעוניות כמעט נראית. עניין נוסף קשור בביצוע עצמו. ג'ורג' חרליאונו הוא פסנתרן שמוכר היטב מתחרויות בינלאומיות גדולות ומופעים עם תזמורות רציניות במדינות שונות. עבור תוכנית כזו זה חשוב: היא דורשת לא רק איכות אחת, אלא מיד שלם - סיבולת, סגנון, טכניקה, תרבות צליל ויכולת לשמור על הדרמה של קונצרט סולו. כאן לא מספיק פשוט לנגן תווים קשים. יש לעבור בצורה משכנעת מהקשיחות הבאךית להתרחבות הליסטית, מהפילוסופיה הבטהובנית להתפרצות המזרחית של "איסלמיה". אם אינכם יודעים היכן לטייל במוסקבה, היכנסו ל-KudaGo.