ערב של מוזיקה אקדמית מודרנית, שבו עומדות זו לצד זו בכורות עולמיות וקלאסיקה נדירה של זמננו. בתוכנית - לבדזה, רטינסקי, גוביידולינה וקאיה סאריאחו, והערות חיות יסייעו לשמוע את הפרטים. מוזיקה אקדמית מודרנית מתחילה לעיתים קרובות בשאלה: מה יכול לעשות הצליל, חוץ מלהישמע "יפה"? בערב הזה נותנים תשובות מספר יוצרים - וכל אחד בדרכו. כאן חשובים הטמפרמנט, נשימת התזמורת, התפרצויות חדות של שקט ואיך משתנה תשומת הלב של המאזין מקצב לקצב. הפורמט בנוי כך שהמאזין לא יאבד את החוט גם בפרקים הנועזים ביותר. בתוכנית - שתי בכורות עולמיות. לבדזה כתב את היצירה "אני רוצה שהצלילים יזהרו", שנוצרה במסגרת "מעבדת קורצ'טוב": צפו לעבודה עדינה עם צבעים ולתחושה שהצליל יש לו אור משלו. רטינסקי יגיש את "אפיטאפיה של סופיה גוביידולינה" - מחווה מוזיקלית של זיכרון וכבוד. לאחר מכן תושמע In tempus praesens - הקונצרט השני לכינור עם תזמורת של גוביידולינה: תפקיד הסולן כאן דורש גם כוח וגם ריכוז מוחלט, והדרמה נבנית על התנגשות בין אנרגיה לשקט פנימי. הכנר דניאל קוגן יוצא לחזית, אך התזמורת נשארת שותפה שווה. על הדוכן - אלכסיי רובין. המנחה יארוסלב טימופייב ייתן כיוונים קצרים ויסייע לשמוע היכן נולד הקצב, איך משתנה הטמפרמנט ולמה הפסקה לפעמים נשמעת רועשת יותר מהתו. הצגה כזו מתאימה לאלה שמכירים את המוזיקה החדשה לראשונה, ולאלה שכבר אוספים את השמות האהובים עליהם. דגש מיוחד - "אוריון" של קאיה סאריאחו לתזמורת סימפונית: בכורה במוסקבה, שבה הצליל הופך למפה של השמיים והתנועה. מוזיקה זו אינה דורשת ידע מיוחד, אך מתגמלת תשומת לב: יש רצון לעקוב איך מפרטים קטנים מתאגדים לאורגניזם צלילי גדול. איפה לצאת במוסקבה בסוף השבוע, יגיד האתר שלנו.