ערב קאמרי כאן הופך לשיחה על זיכרון, סגנון ומסורת מוזיקלית גדולה. הכינור והפסנתר מחברים בין המוזיקה האקדמית הרוסית והאירופית לסיפור שלם, וההערות של ניקולאי אנדרייב ותערוכת מריה דוקוצ'ייבה מוסיפים לתוכנית עומק היסטורי, אסוציאציות חיות ורב-שכבתיות נדירה. ישנן תוכניות קאמריות שתרצה להקשיב להן כמו סיפור שנאסף בקפידה, שבו כל יצירה פועלת על נושא משותף. כאן זה בדיוק המקרה. במרכז הערב - מוזיקה הקשורה להיסטוריה של רוסיה ולמסורת הביצוע שבה, שבה הסצנה המקומית במשך עשורים חקרה גם את המורשת הרוסית וגם את הקלאסיקה האקדמית העולמית. לכן התוכנית נתפסת מיד בכמה מישורים: כהקונצרט להקשבה מעמיקה, כהרהור על זיכרון תרבותי וכמפגש עם רפרטואר שבו סגנון, טעם ואיסוף פנימי חשובים במיוחד. על הבמה יעלו ניקולאי אנדרייב ואלכסנדרה דוקוצ'ייבה - כינור ופסנתר. הרכב כזה מצוין במיוחד לביטוי קאמרי: הוא מאפשר לשמוע גם את הברק הווירטואוזי, גם את העבודה האינטונציונית העדינה וגם את הקרבה השיחה של המוזיקה למאזין. בתוכנית מופיעים טאנייב, צ'ייקובסקי, גלאזונוב, רחמנינוב, באך, וינייווסקי ושוסון. השורה הזו עצמה קובעת טווח רחב של מצבים - מהקשיחות והבהירות ועד התרגשות רומנטית עצבנית, מקו שירה ועד חופש טכני מרהיב. עניין הערב נבנה גם על השוואת פרספקטיבות תרבותיות שונות. המוזיקה הרוסית כאן נשמעת לצד האירופית לא בניגוד, אלא בשכנות אורגנית, מראה כיצד התפתחה המסורת הביצועית הגדולה. עבור המאזין זה חשוב: שמות מוכרים נכללים בהקשר משמעותי חדש, והקשרים ביניהם נשמעים יותר. ההערות של ניקולאי אנדרייב עוזרות להתכוונן טוב יותר ללוגיקה הזו ולשמוע את התוכנית לא כקבוצה של מספרים נפרדים, אלא כביטוי שלם. שכבת עומק נוספת לערב מוסיפה התערוכה של מרי