ערב חגיגי שבו יום ההולדת של הפילהרמונית נשמע דרך מוצרט. על הדוכן יעמוד פיודור בזנוסיקוב, ליד הפסנתר - ניקולאי לוגנסקי, ובסביבה - התזמורת הסימפונית הצעירה הלאומית של רוסיה, המקהלה של סוושניקוב וסולנים. בתוכנית - הקונצרט מספר 24 בלה מינור והמסה הגדולה: מהודאה קאמרית ועד עוצמת מקהלה. יש ערבים שבהם המוזיקה האקדמית מרגישה כמו טוסט משותף - בלי מילים רמות, אבל עם משמעות מדויקת. כאן הסיבה משמעותית: יום ההולדת של הפילהרמונית מצוין בתוכנית גדולה, שבה עומדות זו לצד זו וירטואוזיות סולנית ועוצמת מקהלה. בעונה הזו השם מוצרט נשמע במיוחד הרבה, ובקשר הזה הלה מינור שלו נראה אישי עוד יותר. על הבמה - התזמורת הסימפונית הצעירה הלאומית של רוסיה. על הדוכן פיודור בזנוסיקוב. ליד הפסנתר ניקולאי לוגנסקי. בחלק השני מצטרפת לתזמורת המקהלה האקדמית הרוסית על שם א. ו. סוושניקוב ורביעיית סולנים: אלבינה לטיפובה (סופרן), יוליה ואקולה (מזו סופרן), יארוסלב אבאימוב (טנור), איגור פודופלוב (בריטון). הרכב כזה נותן איזון נדיר: דיוק קאמרי וממדי בד. במרכז התוכנית - מוצרט. הקונצרט לפסנתר מספר 24 בלה מינור שומר על מתח מהתווים הראשונים: אור וצל הולכים זה לצד זה, וחלק הפסנתר מתווכח עם התזמורת, מחפש תמיכה בנשימה שלה. כאן הפרטים חשובים: תגובות קצרות של כלי נשיפה מעץ, תשובות שקופות של כלי מיתר, פניות חדות במצב רוח. המאזין תופס לפעמים את הקצב האנרגטי, ולפעמים נשאר לבד עם כמעט לחישה. לאחר מכן תישמע המסה הגדולה בלה מינור לסולנים, מקהלה ותזמורת. זו מוזיקה בממדי קתדרלה, אבל הכוח שלה לא ברעש. הוא בקו ברור, בדיאלוג של קולות, באיך שהמקהלה אוספת את האולם לתשומת לב אחת. הסולנים מוסיפים נפח וחום אנושי: הסופרן והמזו נותנים ניגוד, הטנור והבריטון מחזיקים את התמיכה. המקהלה פועלת כמו אורגניזם אחד, ובשיאים מופיעה תחושת תעופה. אירועים נוספים במוסקבה חפשו ב-KudaGo.