שני פסנתרים מנהלים דיאלוג בקונצרט נדיר של ברוך, ולאחר מכן התזמורת מפתחת אגדה מזרחית של רימסקי-קורסקוב. הערב בנוי על ניגוד: וירטואוזיות קאמרית מוחלפת בציור סימפוני בולט. בקונצרט הזה נפגשו שני מודלים שונים של חשיבה סימפונית. קודם כל - קונצרט נדיר לשני פסנתרים עם תזמורת של מקס ברוך. יצירה זו אינה מופיעה לעיתים קרובות על במאי, ולכן מעניין יותר לשמוע כיצד המלחין בונה דיאלוג בין שני הסולנים. החלקים אינם מתחרים, אלא משתלבים: פסנתר אחד תופס את המחשבה של השני, הנושאים עוברים מיד ליד, והתזמורת מכוונת בעדינות את ההתפתחות, יוצרת בד של צליל צפוף אך שקוף. לורנצו בניאטי וגבריאלה בניאטי מנגנים כמו אנSEMBל אחד - האינטראקציה שלהם מבוססת על דיוק ותשומת לב לפרטים. בחלק השני נשמעת הסוויטה הסימפונית 'שחרזדה' של ניקולאי רימסקי-קורסקוב - אחת מיצירות התזמורת הבולטות ביותר ברפרטואר האקדמי. הכינור הסולו כאילו מוביל את הסיפור, כלי הנשיפה ממתכת מוסיפים גובה, וכלי הנשיפה מעץ יוצרים תחושת תנועה. על הדוכן - יורי דמידוביץ'. התזמורת הסימפונית של תיאטרון מרינסקי מציגה טווח רחב - מעדינות קאמרית ועד צליל עשיר. זהו ערב של ניגודים: ליריקה מרוסנת מוחלפת בהבעה אגדה, והמאזין עובר מסיכום מרוכז לעלייה רגשית.