קונצרט אוסף מחזיר לבמה שירים שחיו את תקופתם ונשארו חלק מהזיכרון הכללי. בערב אחד מתאחדים קולות של להקות וי.איי.איי. האגדיות, להיטי שנות ה-70 וה-80 ותחושת מפגש חי עם המוזיקה, שמוכרת בעל פה. כאן העיקר הוא ההכרה, השמחה ואנרגיית המנגינות, שלא מאבדות מכוחן לאחר עשורים. קונצרט זה נאסף כמפגש גדול עם שירים, שהפכו עבור כמה דורות כבר לביוגרפיה מוזיקלית אישית. על הבמה יישמעו להיטים משנות ה-70 וה-80, המוכרים מהתקליטים, הרדיו, תוכניות טלוויזיה וחגיגות משפחתיות. תכונה חשובה של הערב היא שהרבה מהקומפוזיציות יבוצעו על ידי האמנים של אותם הרכבים, בזכותם הם נכנסו לחיי היום-יום של המדינה. בזכות זאת הקונצרט פועל לא כמזכרת מעוצבת, אלא כהד חיי של תקופות, שבהן העבר נשמע מוחשי וקרוב. בפוסטר יהיו אנסמבלים, ששמותיהם הפכו מזמן לחלק מההיסטוריה של הבמה הסובייטית. הצופים ישמעו את האמנים של וי.איי.איי "סמוצווטי", "הלבבות השרים", "דוברי מולודצי", "שיר, זרום!" ו"נדה". לכל אחד מההרכבים הללו יש אינטונציה מוזיקלית משלו, להיטים מוכרים והיסטוריה משלו, הקשורה לשגשוג של אנסמבלים ווקליים-כליים. לכן התוכנית מבטיחה להיות עשירה: בערב אחד מתאחדים גם שירים קצביים, וגם מנגינות ליריות, וגם קומפוזיציות שתרצה לשיר יחד מהשורות הראשונות. ההנאה המיוחדת של קונצרט כזה היא באפקט ההכרה המיידית. "הכפור הכחול", "אל תדאג", "מי אמר לך", "טבעת הנישואין", "ציפור האושר" ועוד רבים אחרים חיים כבר זמן רב מחוץ לזמן. הם פועלים לא רק על נוסטלגיה, אלא גם על רגש חי: גורמים לחייך, לזכור, לדון ולשמוע מחדש את החומר המוכר בביצוע קונצרטי. עבור הקהל זה חשוב במיוחד, כי כאן חשובים גם המנגינות עצמן, וגם התחושה של קשר עם האמנים והמסורת של הבמה הגדולה. מנחה הערב יהיה האמן המוערך של רוסיה ולדימיר מיכא.