ערב זה של מוזיקה קלאסית מחבר בין אינטונציות עתיקות לאנרגיה של המאה ה-20: קווים ברוקיים מוכרים משתלבים בפנטזיות של מלחיני המודרנה, ששמעו את באך, ויוואלדי וחבריהם בצורה חדשה. הכינור והפסנתר מנהלים דיאלוג חי של סגנונות, והופכים את הקונצרט למסע דרך תקופות ומסורות. התוכנית מתבססת על רעיון של חידוש המורשת הברוקית במציאות היסטורית חדשה. בתחילה, המוזיקה מהמאה ה-18 נשכחה וכמעט נעלמה מחיי הקונצרטים, אך עם הזמן חזר העניין בה בעוצמה כפולה. למבצעים לא הספיק פשוט לשחזר את הפרטיטורות העתיקות, הם רצו לשמוע בהן משהו אישי ולדבר עם העבר בשפה מודרנית. קונצרט זה מציע להסתכל על שכבת המוזיקה הקלאסית המוכרת בעיני מלחינים ווירטואוזים מהמאה ה-20. בתוכנית נשמעות יצירות שבהן החומר הברוקי הופך לנקודת מוצא לעלילות חדשות. העיבודים של פריץ קרייסלר ממשיכים את המסורת של נגינה סלונית, שבה חשובים אלגנטיות המגע וצלילות המלודיה. הסוויטה של אלפרד שניטקה בסגנון עתיק משחקת עם הציפיות של המאזין: אינטונציות מוכרות כאילו הגיעו מעידנים רחוקים, אך נשמעת בהן אירוניה מודרנית ועצב עדין. חמשת הסטורפיות המדריגליות של בוגוסלב מרטינו מראות כיצד צורות ברוקיות יכולות להתמלא בקצב שונה ובמתח רגשי אחר. עניין מיוחד מעוררות העמודים שנוצרו על בסיס המוזיקה של באך, ויוואלדי ומארן מארה. העיבודים של יאשיה חייאפץ הופכים את הסרבנדות והלרגטו המוכרים למונולוג כינור אמיתי, שבו כל מגע מדויק ומלא הבעה. חמשת הריקודים הצרפתיים העתיקים בעיבוד של מוריס רו מעבירים את המאזין לעולם של מחוות אלגנטיות ודמויות מדויקות. הסוויטה האיטלקית של איגור סטרווינסקי מסיימת את קו הסגנונות, מראה כיצד מלחין מהמאה ה-20 יכול לצטט בעדינות את העבר ולהישאר בו זמנית מודרני לחלוטין. הכינורנית ילנה רביץ' והפסנתרן יורי פאנוב אוספים את היצירות הללו ליצירה אחת.