יצירתו של באך «הסבל על פי מתיא» היא לא רק קונצרט, אלא חוויה רוחנית עמוקה. שני מקהלות, שני תזמורות, דרמטורגיה חזקה ואריות מלאות רגש הופכות את המוזיקה לווידוי. «הסבל על פי מתיא» של יוהאן סבסטיאן באך היא לא רק יצירה מוזיקלית, אלא דרמה רחבת היקף, שבה כל תו מלא במשמעות, אמונה וטרגדיה. הקונצרט הזה יהיה חלק מהפסטיבל הבינלאומי ה-13 לאורגנים «מריאינסקי» ויפתח בפני המאזינים את עולמו של אחד מהיצירות העמוקות ביותר בהיסטוריה של המוזיקה. באך יצר את גרסתו ל«סבל» כאירוע, כדרך של אבל וטיהור רוחני, מחבר בין מילות הבשורה של מתיא, מזמורים פרוטסטנטיים ושירה של בני זמנו. המוזיקה מתפתחת כמו דרמה תיאטרלית אמיתית - עם דיאלוגים, מונולוגים פנימיים, הערות וזעקות מקהל, שיוצרים אפקט של נוכחות מלאה. תכונה בולטת היא השימוש בשתי מקהלות ותזמורות, הממוקמות בחלקים שונים של האולם, מה שמגביר את תחושת העומק והדרמטורגיה. במאמץ המנצח נמצא קונסטנטין רילוב. מבצעים משתתפים סולנים, מקהלה ותזמורת הסימפונית של תיאטרון מריאינסקי. היצירה מבוצעת בשפה הגרמנית עם כתוביות סינכרוניות ברוסית - ולכן היא נתפסת כמקשה אחת גם על ידי מי שאינם מכירים את הטקסט המקורי. כל דמות - מהבשורה ועד אשת פונטיוס - מקבלת את התגובה שלה בתווים, והאריות, כהערות רגשיות, מאפשרות להציץ לנשמתו של כל גיבור. חוויות חזקות במיוחד נובעות מהמזמורים - המנונים רוחניים עתיקים, המוכרים לכל קהילה פרוטסטנטית בימי באך. הם יוצרים תחושת שותפות ומעבירים את המאזין לאווירת פולחן חי. אריה של האלטו «Erbarme dich» ראויה להזכיר במיוחד, אחת מתפילות המוזיקה המרגשות והאנושיות ביותר בהיסטוריה.