ערב לאוהבי קולנוע, אוכל ושיחות איטיות על רגשות. באור מעומעם של האולם מתעוררת ההיסטוריה של גיבורי וונג קאר-וואי, ובשולחנות מחכים מנות וכוסות המדגישות את העצב המתוק, את המחוות הלא בטוחות ואת התקווה לפנייה חדשה בסיפור האישי, כאשר הקינוח המוכר הופך לפתע להתחלה של מסע גדול. וונג קאר-וואי ממציא סיפורי אהבה כך שהם נדבקים לזיכרון, כמו סירופ מתוק לכף. ארוחת הקולנוע על פי סרטיו הופכת למסע איטי דרך ניאון, בתי קפה ליליים והפסקות ארוכות, שבהן הגיבורים מסתירים את המילים החשובות ביותר. כאן אפשר לראות כיצד שיחה ליד הדלפק, צלחת קינוח ומחווה אקראית מפעילים שרשרת החלטות שמשנות את מסלול החיים כולו. המארגנים בונים את הערב כריטואל של דאגה לצופה. חלל אינטימי, אור רך, מסך גדול ושולחן בופה עובדים יחד: כאשר על המסך הגיבורים חולקים את עוגת האוכמניות המפורסמת, גם לאורחים יש בידיהם סמל קולינרי משלהם, שמגביר את הרגשות מהסצנה. הטעם, הריח והצליל כאן חשובים כמו הצבע, הזווית והמוזיקה, ולכן הסרט מתממש בכל החושים. הפורמט יוערך על ידי מי שהתעייפו מאולמות רועשים וצפיות חד פעמיות. ישיבה חופשית עושה את המתרחש לדומה להקרנה ביתית, אך עם תמונה וצליל מקצועיים: אפשר לבחור מראש כיסא נוח, לדבר בלחישה, לדון בסצנות האהובות ולהקשיב לפסקול עוד לפני תחילת ההקרנה. המקרן והמסך הגדול עוזרים להתמוסס בצבעים ובהשתקפויות האופייניות, בגללן כל כך אוהבים את סרטי קאר-וואי. זו הצעה לצופים מבוגרים, שמזדהים עם סיפורים על רכות, אובדן וניסיונות להתחיל מחדש. מישהו יגיע לכאן לדייט ויזכור לא רק את טעם המשקה, אלא גם את הטון של אהובתו באור המעומעם של האולם. מישהו אחר יבחר לבלות את הערב לבד, כדי להשוות בשקט את הסיפור שעל המסך עם שלו. לאחר כותרות הסיום, הרגשות לא נפסקות: האורחים נשארים ליד השולחנות, מתווכחים על הגיבורים, זוכרים את הערבים שלהם, כאשר...