עיבוד סובייטי למחזה של א. פ. צ'כוב על האחיות פרוזורוב על המסך הגדול מחזיר לצופה את התחושה של זמן שמחליק בין האצבעות. בסצנות אינטימיות, בשיחות על אושר ותוכניות שלא התממשו, מתגלה הכאב המוכר של חיים שהושמו על המתנה ותקווה שקטה לשנות משהו, גם כשנדמה שכבר מאוחר. הסרט של סמסון סמסונוב מעביר את הצופה לבית משפחת פרוזורוב, שם השגרה זורמת באיטיות דרך שיחות על העבר וחלומות על מוסקבה העתידית. כמעט ואין אירועים חיצוניים - כל מה שחשוב קורה בין השורות, בהפסקות ובמבטאים, שבהם הדמויות מודדות את האכזבה והתקווה שלהן. הסרט מספר על אנשים שנשארו בצד של שינויים היסטוריים גדולים. הם קוראים, מנגנים, מקבלים אורחים, צוחקים ומתווכחים, בו זמנית מרגישים איך הזמן בורח והופך חלומות לזיכרונות מנומסים. על המסך נשמעות מחשבות על חובה, חופש, אהבה ועבודה, על הרגל להרגיש רחמים עצמיים ופחד לעשות צעד לקראת שינוי. דרך השיחות הכנות הללו, הצופה מזהה בקלות את הספקות והפשרות הפנימיות שלו. הדמויות כאן אינן שחור ולבן, כל אחת נושאת את האמת שלה ואת החולשה שלה. חלק נאחזים בחלומות רומנטיים, אחרים מתחבאים מאחורי אירוניה, מישהו מנסה לעצב את הגורל בכל מחיר. בהדרגה מתברר שהדרמה המרכזית קשורה לא בנסיבות החיצוניות, אלא ביכולת להשתמש ביום הנוכחי, שעליו הדמויות חולמות כל הזמן, מביטות למרחק.